וגם תחילת העונה הנוכחית, רכיבת השבת האחרונה, הגודל של הקבוצה, חזרתם של אחדים, הצטרפותם של חדשים…כיף גדול, חיוך, וציפייה להמשך.
אני אוהב את התקופה הזו. אני יודע שלאחרים היא קשה. חלקנו היה ממש בקריז כמו של נגמל מהתמכרות. היה חסר לנו במוח אותו מרכיב כימי שגורם לנו את ההנאה ממה שאנחנו עושים ועושים ועושים. לא השכלנו למצוא לו תחליף ממקור אחר. התיאבון שיצרה הפגרה גדול. רוצים להשביעו מיידית. להגביר את הקצב, לטפס, להפגין יכולת…סבלנות. הכל יגיע…כרגיל. עוד נתגעגע לרכיבות הרגועות האלו.
היום אנחנו קבוצה יותר ויותר מגוונת. כבר לא קבוצת בנות עם כמה ספיחים מהמין השני. כבר לא קבוצה קטנה במספר. יצרנו נוכחות בענף. יש לנו כבר כמה “מובילים” ו”מובילות” בקבוצות הגיל שלהם.
נוצרים פערים בקבוצה והם הולכים ומתרחבים. אלו עדיין לא ב E 1 ואלו כבר מתנשפים מרוב מאמץ ב E אפשר. אלו מבצעים פרסה לאסוף את אלו, ואלו מגיעים לסופה של הפסקת הפיפי הקצרה לקראת המשך הרכיבה. אנחנו מקבלים לאט לאט צביון כזה שיאלץ אותנו להתחיל ולסיים את האימון ביחד אך במרכזו להתחלק לקבוצות משנה. זה יקרה. זו רק שאלה של זמן, תקציב והחלטה. כדאי שנתחיל להפנים את הרעיון הזה. להתרגל אליו. לקבל אותו.
אני לא יודע מה המטרה של כל אחד ואחת בקבוצה. מה הוא מקבל מהרכיבה. מה היא עושה לו. מה עושה לו הקבוצה. למה הוא כאן ולא במקום אחר. אני סקרן לדעת. אותי זה מעניין. אפילו לגבי עצמי אין לי תשובה אחת ברורה. כנראה שיש יותר מאחת וגם אלו אינן מדויקות.
מעניין מה התשובות שלך לשאלות האלו. של כל אחד מכם. שלחו לי במסר האישי . ככה כל אחד יבטא את דעתו נטו. אח”כ נפרסם את מקבץ התשובות המגוונות ונראה איזה פאזל נקבל.
אודי
