חלקכם בטח כן, חלקכם לא מבינים על מה אני כותב….
אבל סטיתי מהנושא. אחרי שהכנתי אתמול כבר הכל , צלצל הטלפון. חברי הטוב חנוך, מה שאני קורא “מלח הארץ” אבא של יאיר חברו של אסף, הזמין אותנו לטיול ג’יפים ספונטני. “לא, אמרתי….יש לנו מחר כל מיני סידורים משפחתיים ולא נצליח להתפנות…” . לא היתה זו האמת…האמת היא שבראש כבר הייתי בגבעת עדה מקיף את הסיבוב של “אביאל” “עמיקם” “גבעת נילי”… פרובנס הישראלי. שיחה משפחתית עם טלי החזירה אותי למקום ראוי. אופניים זה חשוב, מאד חשוב לי, אבל ישנם חיים נוספים, חברים ממקומות אחרים, ודברים שחשוב לעשות ואנשים שצריך לכבד ולהתחשב בהם שאחרת הקשרים מתרופפים, נפרמים ונעלמים.
אז את האכזבה והתסכול כבר עברתי. כעת משהשלמתי אני שמח. אקנא בכל רוכב שאראה בדרך אבל אפילו לא אזכיר זאת בזמן הנסיעה…מה גם שאני מאד אוהב את טיולי הג’יפים..מזכירים קצת את רכיבות האופניים בשטח.
אז יאללה, תהנו…ונפגש במשאבי שדה…
.
מוכרות לכם התחושות האלו?..
אודי
