וצירפתי גם לינק למפת התחרות באתר האיגוד.
ריצה 1
נקודת הזינוק היא ברחוב וייצמן, ליד אנדרטת הבנים (וליד הבית שלי – איזה צ’ופר ). אמנם תמיד בריצות ובמיוחד בדואתלונים ההמלצה היא לא לפתוח מהר מדי, ולהכנס לחוב חמצן, אבל בדואתלון הזה זה קצת שונה. הק”מ הראשון הוא בירידה מתונה מתונה, ולכן לא להבהל אם אתם מרגישים שהתחלתם מהר מכפי המתוכנן (אבל לא להסחף – חוב חמצן, זוכרים?)
בסוף וייצמן מגיעים לשדות של רמת השרון עם עיקול שמאלה. זה כביש סלול, אך משובש, דרך חקלאית. קצת אחרי הסיבוב שמאלה תמצאו גם את נקודת המים הראשונה. זה המקום להזהיר שסביב נקודת המים הכביש יהיה רטוב וחלקלק (במיוחד כאן, מכיוון שכלי רכב חקלאים נוסעים כאן ולפעמים נשפכים על הכביש כל מיני דברים). להיזהר לא להחליק.
הכביש ממשיך להתפתל ולהתעקל רצים לאורך הבסיס עד שמגיעים לכיכר – כיכר הבסיסים. לספרינט (5 ק”מ בריצה הראשונה) זו נקודת הסיבוב. כאן גם תהיה נקודת מים נוספת.
אולימפי – פונים ימינה ורצים שוב לכיוון השדות של גליל ים, הפעם מהצד השני של הבסיס. הפעם זה לא כביש אלא שבילים לבנים, מהודקים היטב ומאוד נוחים לריצה. סיבוב פרסה וחוזרים שוב לכיכר, הפעם לוקחים בכיכר ימינה לכיוון מערב. יש נקודה אחת של עלייה קטנה – בגשר מעל איילון, לא להבהל: לא תלולה, לא ארוכה, פשוט לרוץ אותה במתינות, כדי לא להתחמצן ולשרוף את עצמיכם בשלב מוקדם כל כך. סיבוב פרסה בסינמה סיטי וחזרה לכיכר הבסיסים. בדרך לכיכר, כדאי לקחת ג’ל ראשון – נקודת המים היא מיד אחרי הכיכר.
אולימפי וספרינט – מכיכר הבסיסים ממשיכים חזרה באותה דרך שבה הגענו. בשלב הזה נקודת המים בשדות כבר תהיה מלאה בכוסות ומים שנשפכו אז מאוד בזהירות עם ההחלקה (אני לא מגזימה, כל כך חלק שם שאפילו מהממטרות בבוקר אני יכולה להחליק) ופונים ימינה חזרה לוייצמן.
זוכרים את הירידה המתונה של ההתחלה? אז זהו שעכשיו זו עלייה מתונה. לא להלחץ, אם צריך להוריד קצב, וזה הזמן להזכיר לעצמינו שאם קשה זה כי זו עלייה ולא כי נפלנו על יום לא טוב או כי אנחנו לא בכושר…
1T
לשטח ההחלפה מגיעים מהכניסה האחורית של בית הספר. ולמסלול האופניים יוצאים מקדימה מרחוב הבנים. זה יכול קצת לבלבל אז מומלץ לתרגל בשטח ההחלפה בדיוק כניסה ויציאה של הריצה ושל האופניים – בתחרות עם דופק גבוה אפשר להתבלבל בקלות ולא למצוא את האופניים.
הריצה עם האופניים משטח ההחלפה לקו העלייה לאופניים היא מאוד קצרה. ולכן בדואתלון הזה אין כמעט יתרון לריצה יחפים ולנעול נעליים על האופניים כמו שאני עושה. מי שתרגל מספיק ומרגיש בטוח – סבבה. מי שלא – שלא ינסה, כאן זה לא חוסך זמן.
אופניים
בסופו של דבר המסלול השנה חזר לכביש 5 ונתיבי איילון – חוויה אמיתית: כל הכביש סגור בשבילינו, כיף אמיתי. רק חשוב לזכור שאין דפרטינג. שימו לב, מי שעשה את הדואתלון בשנים קודמות, השנה המסלול שונה במקצת – שנים קודמות כל סיבובי הפרסה היו על איילון, השנה יש הארכה קצרה לספרינט (ועדיין יוצא 18 ק”מ בלבד לאופנים, במקום 24.5 כמו שנים קודמות, והאולימפי עושים פרסה על כביש 5 – סה”כ 3 סיבובים)
המסלול: יוצאים מבי”ס גולן ימינה עוברים את הקנטרי, ירידה קלה ואז שמאלה. אחרי השמאלה יש עליה קלה וברמזור פונים ימינה, שוב ימינה על כביש 5 ומשם לאיילון. על איילון רוכבים הלוך ושוב: מתחילים ברכיבה צפונה – שימו לב, כאן בדרך כלל יש רוח פנים, עושים פרסה, ורוכבים דרומה (רוח גב בדרך כלל). ספרינט מקבלים הארכה קטנה ואז חוזרים לכביש 5 – סה”כ הקפה אחת של 18 ק”מ. אולימפי פונים לכביש 5, פרסה בכפר הירוק וחוזרים שוב לאיילון – סה”כ 3 הקפות. חוזרים באותה דרך שבא יצאנו, ועולים ברחוב שניר לכיוון הקנטרי.
ספרינט: זו הנקודה שאני אחכה לכם בה עם המצלמה, אז אתם מוזמנים, להתאפר, לשים מייק אפ, לעשות פוזה ולדפוק חיוך (אדוה, את יכולה להתעלם מזה, ממילא יהיה לך חיוך ענק כל התחרות 
)
2T
יציאה מהחלק האחורי של שטח ההחלפה, וחזרה למסלול המוכר.
ריצה שנייה
אחרי ריצה קצרה ברחוב למרחב משתלבים לרחוב וייצמן, אותו מסלול מוכר מהריצה הראשונה, עם הירידה המתונה עד לשדות. נקודת השתייה המוכרת בשדות, הסיבוב של הספרינט מיד אחרי השתייה.
אולימפי – ממשיכים בריצה באותו מסלול כמו בריצה הראשונה עד לכיכר הבסיסים ומסתובבים.
בשלב הזה כשמגיעים בחזרה לשדרות וייצמן הרגליים כבר ממש כבדות. זה השלב להזכיר לעצמיכם שזו עלייה, ולתת כל מה שנשאר (מכיוון שזה דואתלון כבר לא נשאר הרבה בשלב הזה, אבל זה הסוף, קילומטר אחרון). מכאן זה כבר רק בראש, אז פשוט תכינו בראש כל מה שצריך בשביל לעבור את זה. מי שרוצה להגיע ולעודד – זה אחלה מקום! אני שנה שעברה פגשתי כאן את הדר הימלמן שהיה על אופניים ועודד ועזר לי לצאת מהמשבר (תודה הדר).
לקראת הסיום לא ממשיכים לרחוב למרחב כמו בריצה הראשונה, אלא פונים ימינה עוד קודם ברחוב בוסתנאי. הסיום ליד הבית של ניר פורז ברחוב בוסתנאי. יהיו מכוונים שיראו לכם את המסלול הנכון.
מכאן זה כבר ממש מאות מטרים אחרונים, למרות שלא רואים את הסיום בגלל העיקול של הכביש, אבל פשוט לתת הכל. זה הזמן לדמיין את הבלון הענק בשער הסיום, את האושר שמציף אתכם בלהגיע אליו, את החיוך הענק שנמרח מעצמו על הפרצוף כשרואים את הסיום – ולרוץ הכי חזק שאפשר.
ספרינט – אני אחכה לכם שוב עם המצלמה קצת לפני שער הסיום בשלב הזה (זוכרים את הפוזה והחיוך?)
