לפעמים אני פותח בברכה למאן דהוא
ולפעמים בסתם מילה למישהו,
הפעם אני גם לא אפתח בברכה למדריך
הפעם אלה דברים כלליים בלי תאריך,
אוי (זה רקע פולני) איזה קבוצה רבותי, חברים וחברות
הרוב מופרעים, לא כל כך שפויים, צריך להודות,
חלפה לה רק עונה ואין מה להסתיר
בפגם הנורא כל אחד צריך להכיר,
לא רק שלא נרגענו ולא למדנו דבר
כבר יש אצלנו כאלה שקרעו את המדבר,
מסקנות לא הוצאנו וגלגלנו עיניים לשמים
וכבר יש כאלה שחותרים היטב במים,
לא למדנו מה חשוב ובשביל מה הכל נחוץ
אבל, זו עובדה, החבר’ה גם למדו לרוץ,
בחטאיי הרבים אני פוזל לאחרונה הצידה
טועם גם קבוצה אחרת כחלק של למידה,
קבוצה שלקחה אותי לרוץ על ההר
בקטעים שחשבתי שהוא לא נגמר,
קבוצה שבים סוחפת אותי לשחות
ובגלל הגלים אין אפשרות כלל למחות,
קבוצה שבוודאי תרמה לי המון
בעיקר לעבור את אימוני הטריאתלון,
אבל אין ברירה וצריך זאת לומר
בדקתי זאת בארץ ושאלתי בנכר,
אין אין כזה דבר בשום מקום ואזור
אי אפשר להתחמק, דבר לא יעזור,
קבוצת רוכבים כמוכם ידידיי
לא נמצא בשום מקום, גם אם נחפש עד בלי די,
כמות הפרסים, העיטורים והפודיומים, זו מילה ממש בעברית עכשיו
הפכה לנהר קוצף ולפני שנה עוד הייתה וואדי אכזב,
רבות הן הקבוצות הרוכבות הרבה ומהר
מסיימות אימון וכל אחד לדרכו ממהר,
רבות הן הקבוצות המתאמנות כל שבוע
ואפילו יש הדואגות לקיים כזה אירוע,
יש גם כאלה העושות מחנות אימון
ויש כאלה הרוכבות לפי תכנון,
קבוצות רבות נפגשות באמצע השבוע
ואפילו רוכבות ורצות באופן קבוע,
יש קבוצות הומוגניות הכוללות גבר ואשה
קבוצות כלליות וקבוצות של נישה,
אבל דבר אחד חסר אצל כולן, תשאלו אותי, מה?
חסרה אצל כל כולן ייחודה של הנשמה,
זו לא נשמה יתרה
וזו לא יוהרה,
זו נשמה חברית העולה על הכל
זו נשמה הנשמעת בכל אוזן, ללא קול,
הפרגון של האחד לשני, די בו לבד
לגרום לכך שהלב מהתרגשות ירעד,
העצה, העזרה, העידוד והתמיכה
גורמים כל פעם מחדש לחוויית רכיבה,
חווית שייכות שאין עוד כמוה
לא חשוב כמה ק”מ בחרת לגמוע,
החום האנושי, המבט המבין והחיוך
משחררים לעבודה כל שריר דרוך,
הדיבור, השיתוף וגם הדחיפה שבגב
גורמים לכל רוכב שהוא פשוט יאהב,
את הביחד, את החברותה וביחד לשבת
על אוכף צר, מספר שעות בלי לרדת,
ואם בדרך קיבלנו קצת כושר
ובאיזה קו סיום חייכנו באושר,
אז לא סתם רכבנו בדרכים
ובכלל יצאנו מורווחים ,
גם היינו ביחד וגם נקרענו
מי רוצה להיפרד מאיתנו
לסיום, כי תיכף כבר תרצו אותי לעזוב פה לבד
אני רוצה באופן אישי להודות לכולכם ולא אחד אחד,
שורות אלה שכתבתי באו אחרי קריאת תיאור הוולבו המדהים של ליאור
ואמנם אני יכול להמשיך ככה בלי לגמור,
אבל מספר אנשים ראויים כאן לציון מיוחד
ומעל הכל מדריכנו המיוחד,
שבדרכו המיוחדת הביא לכולנו הישגים והצלחה
ועל כך מגיעות לו תודה וברכה,
וכמובן לקבוצת הגמדים המחזיקה את הקומונה בחיים
ולגברים של יוגב המובילים בדרכים.
אני מאחל לכולנו הצלחה מרובה
במים, בריצה וברכיבה,
שנשמור על עצמנו ללא הפסק
על מנת שלא ירד חס ושלום ההספק.
תודה
