אלמנט זה מופיע בכמה היבטים: ביכולת לקחת שניות מהמתחרים שלנו ובכך למקם את עצמנו מול אחרים, או לקחת שניות ממסלול מסוים שעליו אנו חוזרים שוב ושוב בשביל לראות אם הדרך אותה אנו עוברים מקדמת או מרחיקה אותנו מהכיוון הכללי אליו אנו שואפים. אך מעבר לכל, אנו מוצאים את האלמנט הנ”ל במרוץ הכי קשה והכי תובעני מכל, במרוץ אישי נגד השעון. במרוץ זה אנו מנצלים כל וואט, ומנסים להוריד כל גרר של רוח בשביל להילחם בתנאי הטבע המשתנים שמולם אנו נלחמים ומנסים לדחוף מעלינו על מנת לשפר את זמננו בדרך אל הניצחון.
הדרך אל הנגד שעון האידיאלי קשה ביותר, דורשת עבודה מרובה, סיזיפית, ומאוד מתישה לעיתים של רוטינה מכאיבה בתנוחה לא נוחה במיוחד. המשחק בנגד שעון מתחלק לשני גורמים עיקריים: התנוחה האופטימאלית לתנועת השרירים, אל מול תנוחה כמה שיותר אווירודינמית. שני גורמים אלה מתנגשים זה בזה מסיבה פשוטה שככול שהזוית חדה יותר באזור האגן, כך שרירי הירך האחוריים עוברים דרך ארוכה יותר, שכן נקודת היציאה שלהם מתחילה בגב תחתון, עוברת מעל לעצמות האגן, ומסתיימות באזור הברך (תיאור מאוד, מאוד גס). עם זאת, על מנת ליישם מספר דברים קטן אך משמעותי לאלו מכם שמעוניינים לשפר את יכולתם באופן מיידי ללא צורך בכל הדרך הארוכה, ישנם כמה טיפים שיכולים לייעל את יכולתכם במקצת, ולעשות את ההבדל, הקריטי לחלקכם, בין תוצאה טובה לתוצאה טובה הרבה יותר.
נתחיל בתנוחה. על האירובר, במידה ולא עברתם כיוון מקצועי, יש לנצל את הקיים ולשכללו כמה שניתן. זאת אומרת, את תנוחת הידיים, או יותר נכון הפער בין אמה ימין לשמאל בהחלט תוכלו לשנות ואף רצוי לשים דגש על כך. ככל שהמרחק בין האמות קטן וצר יותר, כך יותר לחץ מופעל על בית החזה. גורם זה מקשה עליכם את הכנסת האוויר ודורש יותר נשימות (שתפוקתן קטנה ופחות יעילה במצב מכווץ) ככל שהמאמץ עולה. גורם זה קריטי במיוחד אצל נשים שכן נשימתן לעומת גברים מונעת יותר מן הריאות ופחות מן הסרעפת. שימו לב שבעת הרכיבה הנשימות שלכם יעילות ככל הניתן, ושאכן לא נוצר לחץ על בית החזה מהמרחק בין שתי הידיים.
הילוכים. לפני כל פנייה כמובן לזכור להשתמש בהילוכים ולעבור לסל”ד גבוהה יותר על מנת לאפשר תאוצה חלקה יותר בעת יציאה מהפנייה. לאלו מכם המרגישים בטחון על האופניים, ניתן למנוע את הבלימה כמה שניתן לפני הפנייה, ובזאת לחסוך עוד כמה שניות בכל פנייה. את התאוצות בין כל פנייה, או כל שינוי קצב אחר, יש לבצע בצורה מדורגת ולא בצורה מתפרצת. תאוצה חזקה מדיי תגרור זמן התאוששות ארוך מהרגיל ותשלמו על כך מחיר יקר בסיום.
רכיבה. את הרכיבה עצמה יש להתחיל בניסיון מהיר כמה שיותר להיכנס לקצב אחיד וקבוע אותו תוכלו להחזיק לפחות ל 5 דקות הראשונות של קטע הרכיבה. 5 הדקות הראשונות (פחות או יותר) ידרשו מכם את היכולת המנטאלית הגבוהה ביותר. ריכוז הוא שם המשחק, במהלך הזמן הזה תאלצו להתמודד עם כאב עז מהשרירים הלוקחים חלק בפעולת הרכיבה, בניסיונם להתאפס מהשחייה ולהתאקלם לעומס הגבוהה של האופניים. עם זאת, לאחר פרק זמן זה תתחילו לחוש יותר בנוחות בקצב הגבוהה ותוכלו להמשיך באותו קצב ואף להגבירו במעט. הקצב המומלץ בנגד שעון אינו עולה על 90 אחוז עד לשלב אמצע המסלול (כל איש לפי היכרותו עם המרחקים של הספרינט או האולימפי). במידה והצלחתם לסחוב את הגוף עד אמצע המסלול בין 85-90%, תגיעו לשלב בו עליכם לבדוק מערכות בזריזות ולהחליט האם יש עוד מה לתת, ובמידה וכן יש לפתוח מבערים ולהתרומם לכיוון ה 95% בהדרגה. לקו הסיום יש להגיע קרוב ל 100% מיצוי יכולת. זכרו!!! לא מדובר על דופק אלא על יכולת, ובמילים אחרות, עליכם לסחוט מעצמכם את מקסימום היכולת במקצה הרכיבה בצורה כזאת שבתת מודע עוד יישאר לכם כוח לקטע הריצה.
החוכמה בנגד שעון במרוץ אישי, בטריאתלון או באימון, היא להבין את העיקרון הפשוט שאנו תמיד מתחילים עם X יכולת וככול שעובר הזמן אנו תמיד מתקרבים למינוס. בניגוד למרוץ כביש שבו מי שמנצח הוא זה שנשאר עם הקרבה הקטנה ביותר למינוס, זה שינצח במרוץ האמת הוא זה שיחצה את קו הסיום באוברדראפט הכי גדול במהירות הכי גדולה.
בהצלחה!
אסף
