השנה הם ביקרו בתל נוף בטייסת של ליאור שי ז”ל שנהרג בהתרסקות המסוק ברומניה בקיץ ואח”כ המשיכו למורשת קרב וצפו בתרגיל שריון ברמת הגולן וכמובן הגיעו גם לאתר הזיכרון בשאר יישוב, באסון המסוקים נהרגו שני בוגרי ביה”ס שיקו סבן ז”ל ויפתח שלפוברסקי ז”ל החלל הרביעי רונן חיון ז”ל נהרג בקרב בלבנון.
גם השנה, זו הפעם ה 14 יצא המרוץ לדרך משאר יישוב בתחילת פברואר ומחר יגיעו 160 הבוגרים בריצה להוד השרון.
היה מרגש לקבל הזמנה מהבת שלי להצטרף למרוץ, בד”כ המצטרפים הם האבות,
לששה ק”מ שלמים כל יישותי התמצתה ל”אמא של הדס”
ששה ק”מ של ריצת לב מלאת רגשות גועשים ומרגשים –
היה מרגש להיות חלק מהמרוץ הזה, היה מרגש לדבר עם הורי הנופלים שמלווים את המרוץ לאורך השנים ורואים דור אחרי דור של בוגרי בי”ס זוכרים את בניהם,
היה מרגש לראות איך הערכים כמו אהבת המולדת (כן יש עוד ערך כזה!), עזרה הדדית, התגייסות למטרת ההנצחה מועברים דרך הרגליים
קשה, קשה לחשוב על הילדים האלה, שיש להם עוד חצי שנה של להיות בראש של ילדים, לעשות שטויות וצחוקים ועוד חצי שנה הם יהיו החיילים
קו הסיום היה גשר אנושי, כל 160 ילדי השכבה עשו לנו “גשר” ואנחנו הרצים – ילדי קבוצת אמנון, קבוצת מגדל, שני חבריו לטייסת של ליאור שי ז”ל… ואמא של הדס…רצנו בסך יד ביד.
בשבועות האחרונים הגעתי לסוג של משבר מהספורט, שחיקה מהיום יום, מאימונים אינסופיים ללא מטרה והרבה שאלות – בשביל מה בכלל את מתאמנת כך ולקחתי פסק זמן חלקי כדי לחזור ולמצוא את המטרות ואת הדברים שאני אוהבת לעשות
היום קיבלתי סוג של תשובה לעצמי – ללא דם יזע ודמעות לא הייתי רצה הבוקר בקלילות, יד ביד עם הדס… הייתי מתקשרת כמו אמהות אחרות ומוסרת ד”ש לילדה שלי
היום אמא שלי התקשרה ומסרה ד”ש לנכדה שלה… ולילדה שלה
גם מחר הוזמנתי לרוץ עם הבוגרים לקו הסיום – מצומת רעננה לבית יד לבנים בהוד השרון
איך אמרה לי המורה של הבן שלי ששאלה למה הוא לא בא היום לבית הספר, מי יתן שלא יצטרפו אותיות חדשות לשם המירוץ – אמן!
