אם יש אימונים שאני ממש שונאת (סליחה כרמי) אלו אימוני הסימולציות לתחרות
ה”שעשועים” שממש לא משעשעים אותי, טקטיקות ושאר משחקים
שבשעה 7 בבוקר ממש עולים לי על העצבים.
אמ-מה… אתמול הצלחתי להבין סוף סוף (מה לעשות תפיסה איטית) בשביל מה זה טוב…
תוך כדי ניסיונות להתחמם, עידוד המתחרים והצעת מים
הצלחתי לראות או יותר נכון לזהות מה הם עשו שם
כנראה שהכלל הבסיסי הוא לא לאבד את הפלוטון (מי גאון של אמא?)
כמה שכרמי אומר את המשפט הזה, כמה שהרגשתי את הויתור על הפלוטון על בשרי ברכיבות השבת
אתמול יכולתי לראות מהצד את התסכול של כל אלה שנגמרה להם התחרות כשנשרו מהפלוטון
צפיתי בכולכם בהערצה – השורדים בפלוטון והשורדים לבד את כל ההקפות – כל הכבוד על התחרות
נראה שצריך טקטיקה כדי לשרוד בפלוטון וטקטיקה כדי לשרוד בלעדיו – והמתחרים שלנו ידעו מה הם עושים!
לא יודעת, אולי זו הזוית שהיתה שונה או האנרגיות הקופצניות
בתחרות בבית גוברין, הפלוטון השועט לא הפחיד אותי כל כך כמו אתמול
לעומתו הגבעה נראית רכיבה בבית אבות
שום דבר לא דומה לפלוטון צפוף של 20 איש שתוקף אותך כמו ענן צבעוני
זה היה פשוט מפחיד, כולל הסיבוב האחרון שבו אחד מהפלוטונים
200 מטר מקו הסיום החליט לבדוק את הכביש מלמטה
והיתה התרסקות מול האוהל שלנו – מפחיד כבר אמרתי! לכל המתרסקים שלום
היו מעט מאד נשים בתחרות, אבל כולן – מהקבוצה שלנו ומתחרות מקבוצות אחרות נתנו פייט יפה
טובה שרכבה לבד בסבבה כל התחרות, בתיה וקארן שעבדו לפי הספר באופן מעורר הערצה
ודגנית שלנו, תחרות ראשונה בעילית שנתנה כל מה שיש לה
היתה גם ילדונת בת 11 שהגיעה אלינו, ראתה את אמא שלה ופרצה בבכי… וכולנו בכינו איתה
אל דאגה ראינו אותה בסיום עם המדליה צוחקת – האמא טענה שהיא פשוט איבדה את הדרך כי נשארה לבד
בסה”כ זו חוויה מרגשת לראות תחרות מהצד, לעודד את המתחרים – ואנחנו עודדנו את כולם ללא הבדלי דת גזע או מין
הרבה מים לא חילקנו, אולי היה למתחרים קר מידי והפלוטון היה צפוף ועצבני מידי
יונתן שאל אותי למה נסעתי, אמרתי כדי לעזור לחברים שלי…
מקווה שסיפקנו לכם המתחרים רוח גבית שעזרה לכם ולו במקצת להגיע לקו הסיום
יישר כוח לכולכם על תחרות יפה