למחרת קמים ב 4 וחצי , מזל שבטחתי ליזהר שאני אאסוף אותו.. אחרת הייתי אולי נשאר במיטה אבל חוש האחריות גבר עלי .
מגיע ליזהר ומבקש ממנו שינהג … אולי אצליח לחטוף עוד תנומה קלה .
מגיעים לחניה והדילמה הכי קשה של היום … מה לובשים , בסוף לא חם מדי חולצה קצרה, חולצת קיץ ארוכה והמעיל הלבן החדש (אגב מעיל נהדר למי שמתלבט ! ) ולחימום קצרצר . כבר בחימום מרגיש כמה אני עייף . תחושות של טוב , הגעתי נעשה את המקסימום .. אני אומר לעצמי לא באמונה מלאה .
יוצאים לדרך , ההתחלה קשה והקצב היה מהיר , לא רצחני אבל מהיר בסוף ההקפה הראשונה הדופק שובר שיאים בסיבוב של תחנת הדלק והעליה , ידעתי שזה החלק הכי קשה בתחרות , בתחרות הקודמת שמה נשרתי מהפלוטון אחרי שני סיבובים , ואמרתי לעצמי להגיע לקראת הסיבוב בחלק הקדמי -אמצעי של הפלוטון ולא מאחור .. ובשום פני ואופן לא להתעסק שם עם האוכל . מסיימים סיבוב ראשון , היה לא קל אבל אני במקום טוב בפלוטון . להבדיל מהתחרות הקודמת שהיתה התחרות הראשונה שלי , התחושה בפלוטון טובה , הפלוטון רגוע ונראה שכולם רוצים להגיע הביתה בשלום , מזהירים מאיטים בסיבובים ובכלל תחושה של באנו להנות ולא לחזור פצועים . דווקא טוב , עוזר לבטחון העצמי . כל הזמן אני שומר על קשר קרוב לנועם .. הוא הסמן שלי ואני צריך לשאוף להיות לידו . סיבוב שני הולך יופי , קשה אבל מחזיק מעמד . בתחילת הסיבוב השלישי מתחיל להיות קשה אני חורק שיניים אבל ממשיך ובלב רוצה שייגמר .. קשה לי . אני אומר לעצמי אולי מספיק , ניתן להם לברוח למה להתאמץ .. כל מיני מחשבות “מפונקות” אני ממשיך הלאה , עוברים את תחנת הדלק אני בחלק האחורי של הפלוטון אבל משאר יחד עם כולם .. הסיבוב של הקיבוץ , קשה אבל צמוד מגיעים לעליה לפני מגדל המים , זהו נגמרו הכוחות .. החברה פותחים מרחק של 10-20 מטר ואין לי כח נפשי ופיסי לרדוף אחריהם … ויתרתי והחלטתי לפרוש בתום הסיבוב השלישי.
כרמי רואה אותי מהרכב ואומר לי שהמירוץ לא נגמר , אני עייף אני אומר לו והוא אומר תמשיך ,, לא נגמר . תנוח ותמשיך .. האמת זה עזר המשכתי לעוד סיבוב .. בירידה הורדתי קצב וקצת נחתי ואחרי הפניה חזרתי לדווש במרץ , רוכב אחר שנפל הגיע אלי ויחד עבדנו כ5 ק”מ עד סיבוב הקיבוץ , הוא היה מהיר מדי ונפרדנו לשלום … זהו אמרתי לעצמי עוד שלושה ק”מ פורשים … איזה כיף . מגיע לגבעה ורואה את החברה של הקבוצה מעודדים , ברגה זה החלטתי שאני מסיים את התחרות .. התגברתי ונתתי סיבוב מעולה . אין לכם מושג כמה עידוד שאבתי מכם .
מגיע לקו הסיום מרוצה , סיימתי את התחרות , רכבתי יפה , לא נשברתי ונתתי את הכל . השרירים כואבים , הכי כואבים שאי פעם הרגשתי . דופק ממוצע של 161 ושיא של 189 נתתי באמת מה שיכולתי . שמח ? לא בטוח מרוצה שהגעתי בשלום ושנתתי סבוב אחרון יפה . נוסע הביתה עם תחושה טובה , כרמי אמר שנתתי תחרות יפה וזה עודד אותי .
בבית אחר הצהריים אני מסתכל על התוצאות וכואב לי בלב .. מה לא יכולתי להשאר עם הפלוטון .. אולי לא הייתי צריך לוותר לעצמי , מרגיש מאוכזב . אמנם יחסית לתחרות הקודמת החזקתי 3 סיבובים במקום שניים אבל חושב שיכולתי יותר אם רק הייתי מגיע נחוש יותר ולא “מפונק ” . בכל מקרה שמח שהשתתפתי , ללא ספק ההבדל הגדול ביותר שחשתי מהתחרות הקודמת היה הבטחון העצמי .
בפעם הבאה ? נזיז את היומולדת שנוכל לישון .
אלכס
