יוצאים לדרך , ההתחלה קשה והקצב היה מהיר , לא רצחני אבל מהיר בסוף ההקפה הראשונה הדופק שובר שיאים בסיבוב של תחנת הדלק והעלייה , ידעתי שזה החלק הכי קשה בתחרות , בתחרות הקודמת שמה נשרתי מהפלוטון אחרי שני סיבובים , ואמרתי לעצמי להגיע לקראת הסיבוב בחלק הקדמי -אמצעי של הפלוטון ולא מאחור .. ובשום פנים ואופן לא להתעסק שם עם האוכל . מסיימים סיבוב ראשון , היה לא קל אבל אני במקום טוב בפלוטון . להבדיל מהתחרות הקודמת שהייתה התחרות הראשונה שלי , התחושה בפלוטון טובה , הפלוטון רגוע ונראה שכולם רוצים להגיע הביתה בשלום , מזהירים מאטים בסיבובים ובכלל תחושה של באנו ליהנות ולא לחזור פצועים . דווקא טוב , עוזר לביטחון העצמי . כל הזמן אני שומר על קשר קרוב לנועם .. הוא הסמן שלי ואני צריך לשאוף להיות לידו . סיבוב שני הולך יופי , קשה אבל מחזיק מעמד . בתחילת הסיבוב השלישי מתחיל להיות קשה אני חורק שיניים אבל ממשיך ובלב רוצה שייגמר .. קשה לי . אני אומר לעצמי אולי מספיק , ניתן להם לברוח למה להתאמץ .. כל מיני מחשבות “מפונקות” אני ממשיך הלאה , עוברים את תחנת הדלק אני בחלק האחורי של הפלוטון אבל נשאר יחד עם כולם .. הסיבוב של הקיבוץ , קשה אבל צמוד מגיעים לעלייה לפני מגדל המים , זהו נגמרו הכוחות .. החבר’ה פותחים מרחק של 10-20 מטר ואין לי כוח נפשי ופיסי לרדוף אחריהם … ויתרתי והחלטתי לפרוש בתום הסיבוב השלישי.
כרמי רואה אותי מהרכב ואומר לי שהמרוץ לא נגמר , אני עייף אני אומר לו והוא אומר תמשיך , לא נגמר . תנוח ותמשיך .. האמת זה עזר המשכתי לעוד סיבוב .. בירידה הורדתי קצב וקצת נחתי ואחרי הפניה חזרתי לדווש במרץ , רוכב אחר שנפל הגיע אלי ויחד עבדנו כ5 ק”מ עד סיבוב הקיבוץ , הוא היה מהיר מדי ונפרדנו לשלום … זהו אמרתי לעצמי עוד שלושה ק”מ פורשים … איזה כיף . מגיע לגבעה ורואה את החבר’ה של הקבוצה מעודדים , ברגע זה החלטתי שאני מסיים את התחרות .. התגברתי ונתתי סיבוב מעולה . אין לכם מושג כמה עידוד שאבתי מכם .
מגיע לקו הסיום מרוצה , סיימתי את התחרות , רכבתי יפה , לא נשברתי ונתתי את הכל . השרירים כואבים , הכי כואבים שאי פעם הרגשתי . דופק ממוצע של 161 ושיא של 189 נתתי באמת מה שיכולתי . שמח ? לא בטוח מרוצה שהגעתי בשלום ושנתתי סבוב אחרון יפה . נוסע הביתה עם תחושה טובה , כרמי אמר שנתתי תחרות יפה וזה עודד אותי .
בבית אחר הצהריים אני מסתכל על התוצאות וכואב לי בלב .. מה לא יכולתי להישאר עם הפלוטון .. אולי לא הייתי צריך לוותר לעצמי , מרגיש מאוכזב . אמנם יחסית לתחרות הקודמת החזקתי 3 סיבובים במקום שניים אבל חושב שיכולתי יותר אם רק הייתי מגיע נחוש יותר ולא “מפונק ” . בכל מקרה שמח שהשתתפתי , ללא ספק ההבדל הגדול ביותר שחשתי מהתחרות הקודמת היה הביטחון העצמי .
בפעם הבאה ? נזיז את היומולדת שנוכל לישון .
אלכס
