יעילות הדווש נקבעת בעיקר ע”י הביומכניקה – היעילות בה מניע הרוכב את רגליו בזמן פעולת הדווש. זוהי פעילות של מערכת העצבים, ולפיכך דורשת התמקדות בטכניקה ולאו דוקא בכושר.
הפעלת הכח העיקרית על הפדל היא בכיוון מטה, והיא גם התנועה הטבעית ביותר כמעט לכל רוכב. בהחלט ניתן לרכב כך, אולם השימוש אך ורק בתנועה זו של לחיצה אינו יעיל ממספר סיבות אותן נמנה להלן:
- במהלך הדווש, הרגל צריכה לנוע מהנקודה הנמוכה ביותר (שעה 6) לנקודה הגבוהה ביותר (שעה 12). במידה ולא נפעיל באמצעותה כל כח של משיכה, הרי שחלק לא קטן מהאנרגיה שמפיקה הרגל הדוחפת, יתבזבז בהרמת הרגל שבמנוחה חזרה למעלה.
- קיימים מספר “קטעים מתים” בהם לא מפעילים כח, קטעים בהם הרגל פשוט נחה על הפדל. בדווש נכון, נוכל להפעיל כח גם באזורים אלו ולנצלם.
- מספר השרירים הנוטל חלק במאמץ מוגבל. ע”י שיפור הטכניקה ניתן להכניס לפעולה שרירים נוספים, ובכך להפיק הספק גבוה יותר.
Ankling
ובכן מהו אותו דווש יעיל? אותו דווש שיעזור לנו להפעיל כח על הפדלים לאורך כל סיבוב הרגל?
תנועת דווש זו נקראת “Ankling” ומתוארת באיור הבא.
הפעולה כוללת הנמכת העקב בזמן הלחיצה על הפדל (נקודות 2 עד 4) והרמתו כלפי מעלה ומשיכת הפדל בזמן התנועה מעלה (נקודות 5 עד 8).
- השלב שבין 2-4 הוא השלב ה”קלאסי” של התנועה. ה- power phase. שלב הלחיצה על הפדל, בו גם מועבר עיקר הכח בפעולת הדווש.
- כדי להמחיש את תנועת הרגל שבין הנקודות 4 ו-6 נסו לדמיין כי אתם מגרדים את הבוץ מסוליית הנעל על הפדל. שריר התאומים נכנס לפעולה וכוון התנועה הוא משיכה אחורנית.
- השלב שבין הנקודות 6 ו-8, הוא השלב בו מושכים את הפדל כלפי מעלה. למרות התחושה כאילו מפעילים בו כח, הרי שעיקר הפעולה כאן היא אי הפרעה ל-power phase בו נמצאת הרגל השנייה. כלומר “העלמת המשקל” של הרגל מהפדל, ובכך ניצול כל הכח המושקע ע”י הרגל הנגדית, לסיבוב הפדל.
- כדי להמחיש את תנועת הרגל והפעלת הכח בין הנקודות 8 ו-2 נסו לדמיין שאתם מגלגלים חבית מתחת לרגלכם.
האיור הבא מתאר את מערכות השרירים העיקריות בכל אחד משלבי הדווש.
כפי שניתן לראות, שיפור הטכניקה מכניס לפעולה מערכות שרירים נוספות ומאפשר בכך העברת כח רב יותר אל הפדל.
השפעת מהירות הדווש
מיקום העקב משתנה בין רוכב לרוכב כתלות בגמישות שלו ובתכונות הביומכניות הבסיסיות. חלק מהרוכבים יעדיפו עקב גבוה יותר וחלק ידחפו אותו נמוך יותר. נסיון עיקש לשנות את מיקום העקב בצורה שלא “מרגישה טבעי” עלולה להסתיים בפציעה. יש לנסות ולפתח את התנועה במגבלות הגמישות והנוחות של כל רוכב.
בנוסף לכך, הרי שלמהירות הדווש השפעה על גובה העקב ומידת ה”עומק” של תנועתו.
ככל שמהירות הדווש גבוהה יותר, כך קשה יותר ולא הכרחי להשתמש בטכניקה זו (Ankling). הפעלת הכח וכווץ השרירים יהיו מהירים כל כך שהרוכב לא יוכל לבצע את התנועה ביעילות. במצב זה בד”כ נראה את הרוכבים, גם המקצוענים, מדוושים עם עקב גבוה.
השימוש בעקב נמוך (תנועה “עמוקה” של הקרסול) באה לידי ביטוי בעיקר בטיפוסים, בישיבה על האוכף שם גם קצב הדווש נמוך יחסית. במצב זה היכולת לשלוט על התנועה ולבצעה ביעילות, גבוהה יותר ומאפשרת לנצל את יתרונותיה.
האיור הבא מדגים את השפעת מהירות הדווש על פעולת העקב ומיקומו. יש לזכור כמובן שמידת משיכת וחדחיפת העקב תלויה בגמישות הרוכב.
גובה האוכף
גם לגובה האוכף השפעה על צורת הדווש. אוכף גבוה מידי יקשה על הרוכב להורדי את העקב מטה. אוכף נמוך מידי לעומת זאת יקשה על הרוכב את בעולת המשיכה והעלאת העקב.
תרגול
תרגול התנועה ייעשה בשני שלבים.
רכיבה כאשר רגל אחת בלבד מחוברת לפדל. במצב זה אנו מבודדים פעילות של רגל אחת, ומונעים מהרגל השניה לחפות על תנועה לא מושלמת. נעביר להילוך קל, נדווש בקצב בינוני ונתרכז בביצוע התנועות. מומלץ להתמקד בכל פעם באיזור תנועה אחר, “ניקוי בוץ” (נקודות 4-6) או “גילגול חבית” (נקודות 8-2).
בשלב הבא, ניתן לעבור ולתרגל את התנועה ברכיבה בקצב סיבובי רגליים איטי / בינוני.
מה שקל יחסית לביצוע בקצב סיבובים נמוך, הופך להיות קשה ככל שמהירות הדווש עולה. לכן, שלב הלימוד צריך להעשות בקצב סיבובי רגליים נוח, כזה שיאפשר מיקוד בתנועה עצמה. לאחר שהתנועה הוטמעה ו”מרגישה טבעית” ניתן להתחיל ולתרגל אותה במהירות סיבובי רגליים גבוהה יותר.
התמקדות בטכניקה כוללת ביצוע התאמות בתנועות שכבר הפכו להיות הרגל. המחיר של שינויים שכאלו הוא בתחושה של האטה ועבודה קשה מהרגיל בתקופת המעבר. תקופה זו עשויה לארוך מספר שבועות, אבל בסופה תוכלו לרכוב מהר יותר באותה מידת מאמץ.
לסיכום
דווש היא לא תנועה טבעית שתורגלה על ידינו בצורה יומיומית מאז היותינו ילדים, לפיכך יותר מודעות בתנועת הפידול ותרגול רב יאפשרו הפעלה יעילה יותר של השרירים. ללא עבודה נוספת להעלאת היכולת האירובית, תוכלו, ע”י שיפור טכניקת הדווש, לרכב מהר יותר.
