גם למתאבדת שיעית פוטנציאלית שכמותי, ירידות מסוג זה מן הסתם היו מחוץ לתחום
אם הגעתם בשלום למטה תגלו שלפניכם עליה נוספת… גם היא גובה מצטבר של 1,000 מטר…
ומה שמדהים שכמעט בכל מקום ראינו את רוכבי האופניים נאבקים עם העליות
ונהנים בירידות… ולא, לא היו לכולם אופני כביש ממותגות מקרבון, הם לא חשבו להוריד משקל
חלקם אפילו לא לבשו בגדי רכיבה, גם לא נעלי קליטים… פשוט הם והעליה
וכשנשברו… עלו ברגל את העליות האכזריות בגשם שוטף עם אופנים כבדים כשכל הציוד מועמס עליהם…
כשהתלוננתי בפני בעלת הבית שלנו בכפר הקטן בשוורץ וואלד שבלתי אפשרי לרוץ כאן –
היה לי ברור שריצה קצרה של חצי שעה חד פעמית במקום הזה תסתיים בפציעה על בטוח
עם דפיקה של הברכיים מהירידות ואת העליות… בקושי עליתי בהליכה…
נלקחתי לאחר כבוד למסלול “שטוח” שנפרסה ממנו תצפית על כל עמק הריין,
כרגיל… המשכתי להתלונן ולשאול איך בכלל אפשר לרכוב פה?!
היא ענתה לי בגרמנית שוטפת מטובלת פה ושם במילה באנגלית, או לפחות זה מה שהבנתי
שצריך לעלות לאט לאט וזה בכלל לא בעיה, היא בכלל מדריכת אופני שטח ומובילה טיולים
מהבית שלה להר הכי גבוה בשוורץ וואלד והצביעה על הכיוון… רוצה? אמרתי בנימוס שבשלב הזה אני אוותר
ואולי תבואי בחורף אפשר גם להדריך בסקי?… טרקים בהליכה עם המקלות המצחיקים האלה?… נו טוב אני אחשוב על זה.
חשבתי לעצמי איך זה לחיות במקום שבו הירוק מסמא עיניים
שבו בשעה 8:00 בבוקר כל הכפר מתייצב לקנות לחם טרי במאפיה
ומשעה 10:00 בבוקר כבר אפשר לחגוג על בירות?!
שבו יוצאים ליער לקטוף פירות יער לריבה שמכינים בערב…
שבו הגשם שירד בשבוע האחרון שווה לכמות המשקעים הדו שנתית באזור תל אביב…
כשמתבוננים דרך פריזמת האופניים, גרמניה מעוררת השתאות ואף התפעלות –
מקום שבו בכל פקקטן כפר עם 10 בתים יש שביל אופניים מכובד, בלי חריצים ובלי מכסי מתכת זזים,
מקום שבו שבילי האופניים נמשכים קילומטרים ארוכים ומתחברים לכפר הבא
מקום שבו מחברים לאופניים נגררים לנשיאת ציוד, ילדים או סתם קניות מהשוק המקומי
מקום שבו רוכבים גם בגשם שוטף שבו לא היינו מעלים על דעתנו בכלל לצאת החוצה
בפרייברג “עיר המחוז” המקסימה אלפי זוגות אופניים, שבילי האופניים מקיפים את כל חלקי העיר והכל זורם בערבוביה
של הולכי רגל, חשמליות, רכבים ואופניים ולכולם יש כבוד לכולם – חשבתי לעצמי למה לא בתל אביב שכל כך מזמנת רכיבת אופניים?!
התבוננתי בתימהון על הקשישה בטירול (בוודאות חצתה את השמונים) רוכבת לה על אופניים בגשם שוטף בלבוש מסורתי עם מטריה ביד
במיטנוואלד, עיירונת יפיפיה התזמורת כולה על כליה רכבה הביתה מהקונצרט בלבוש הבווארי עם כובע שבראשו נוצה על תקן קסדה, חמושים בגרבי צמר ומכנסי שלייקס בהתאם למסורת
כל אלה הובילו אותי למסקנה אנתרופולוגית מקיפה שאופניים בגרמניה הם הרבה מעבר לספורט הם פשוט חלק מאורח החיים – ואין ספק שיש מה ללמוד מהם
היה זה טיול “קללות”, “בירכתי” אותם על הירוק, על הגשם, על האסתטיקה, על אורח החיים נטול הלחצים
בהפוך על הפוך פרויד היה עובד שעות נוספות לנתח את טיול ה”גיוס” שלנו
שזימן לנו מחשבות ושיחות מעמיקות על מהיכן באנו (המשפחה שלנו במקור מגרמניה / אוסטריה, תפארת העליה החמישית של היקים) ולאן אנו הולכים (לבקו”ם)
ובחרנו קולקטיבית לחזור לכפר שלנו… עם השמש, הלחות והחום הבלתי נסבלים של הקיץ הישראלי
עם הדשאים המצהיבים בגלל מחירי המים, והידיעה שזה שלנו!
האם רכבתי על אופניים בגרמניה?… כן! הכרחנו את הנוער לעשות סיבוב לדוגמא מסביב לאחד האגמים
נבחרת הנוער בסקיני ג’ינס ומבט של “איזה סיוט” בעיניים, סבלו שעה (לא נורא תתכוננו לטירונות!)
נציג קבוצת הנוער x-team נכנס לעניין בשניות ו”קרע” לאמאשלו את הצורה
כשהגענו חצי שעה אח”כ לאגם אחר גילינו שבדיוק הסתיימה תחרות הטריאתלון של השוורץ וואלד
הנוער התעניין אם אמאשלו היתה מתחרה – אמרתי ברור!… גם לוקחת פודיום!
עם המסלול שכולל שחיה באגם קפוא – במונחים שלנו, רכיבה שמקיפה את ההרים מימין וריצה שמקיפה את ההר משמאל אני ראשונה על קו הזינוק…
אז כן, יש גם ספורט חובבני או מקצועי עם תחרויות טריאתלון, מרתון הדרך הרומנטית שהתקיים ביום ראשון וכמובן תחרות איש ברזל בפרנקפורט שהתקיימה בגשם שוטף
בחזרה למציאות אני חוזרת היום לשטח ומחר… ים וגבעת המופעים
הקיץ, החום והלחות הישראלים… חזרתי הביתה… בשמחה!
