ממשיכים בשדות לכיוון אלעד. חוצים את הכביש ומתחילים לטפס ליער קולה (סימנים מעידים על ההמשך אבל כאן יש עוד כח ברגלים).
יורדים לכיוון פארק שהם חוצים את כביש 6 מערבה ונלחמים קצת בעבודות הפיתוח בפארק התעשייתי שבחלק מהמקומות לא ממש סופר את שביל ישראל. מעלרדים על גבעות שוהם. מגיעים למורדות תל חדיד ומתחילים לטפס למצפה מודיעין. המחשבות על המלבי והלימונדה נותנות כח.
עצירה ראשונה במצפה מודיעין אחרי 50 ק”מ. כולל מילוי מים. מלבי, לימונדה וסנדויץ’.
ממשיכים וחוצים את גבעות בן שמן לכיוון גבעת ההגנה(גימזו), חרבת רגב (הסינגל החדש) ועוברים מתחת למחלף ענבה. רוכבים מזרחה וחוצים בהמשך את כביש 1 לכיוון ישובי גזר. מטפסים למתקן של המשטרה, חוצים את כפר בן נון לכיוון תל גזר. התברברות קלה ביציאה מהמושב, חוצים שדה שזה עתה נחרש ומקללים. כבר חם, הפולר מודד כמעט 40 מעלות.
מטפסים ליער המגינים ומשם גלישה נעימה למושב בקוע. חוצים את כביש 3 ומתחילים לטפס למצפה הראל. חם, חם, חם והתוכנית לעשות את ההפסקה הגדולה הבאה באשתאול מתחלפת בצורך עז לפוש קמעה במצפה הראל. שני בקבוקי קולה משיבים מעט את הנפש. ממלאים את שקיות המים בקרח מהמכונה המקומית וממשיכים אחרי מנוחה על דרך בורמה.
עוזבים את דרך בורמה ומטפסים ביער אשתאול עד למצפה אשתאול החביב והמוכר. משם גולשים לצומת שמשון ונפרדים מהירידה הגדולה האחרונה. מעכשיו עד הסוף כמעט הכל עליה רצופה בשיפועים כאלה או אחרים.
נכנסים לשורק ומטפסים ומטפסים, זה מרגיש יותר ארוך מהרגיל. חם מאוד, יש כבר 90 ק”מ ברגליים, יש לו”ז צפוף להגעה לירושלים אם רוצים לחזור עם טובי (חבר שעובד בירושלים) ולא באוטובוס.
מגיעים לגשר קובי. אני מרגיש מרוקן מאנרגיה. שולפים ג’ל חרום ומתחילים לטפס. מבינים שכבר לא נגיע בזמן שנקבע עם טובי. באופן מפתיע (בתנאים של חוסר חמצן קיצוני במוח) מצליח להגות פתרון לצורך של הבת של טובי באוטו של אבא שלה ולהשאיר את טובי איתנו. איזה מזל.
מגיעים לסוף העליה לכיוון יד קנדי ואומרים לעצמו שמכאן ירידה רצופה עד גן החיות. זה אמנם מתחיל בירידה מהירה, אבל היא נגמרת מהר ומתחלפת בקטע ארוך (מדי) של שביל שלרוב הוא מישורי, פה ושם ירידה קלה ומדי פעם תוקע ויצים של עליות. לא ארוכות אבל מתסכלות ברמות. די שייגמר כבר!!!!
חולפים את עין לבן ומשמאל מתגלים המבנים של גן החיות. רואים את הסוף אבל מסתבר שגן החיות התנ”כי הוא גן חיות ארוך מאוד ( או ככה לפחות זה מרגיש). השעה 1714, רואים את מגרש החנייה ואת טובי הנרגש לקראת בואנו.
כמה תמונות היסטורית למען דורות הבאים. מעמיסים ונוסעים. זהו נגמר. פעם הבאה – בכיוון הירידה!!!!!
אז ככה……
121 ק”מ (אני חושב שקצת תיחמנו ולא הקפנו את אנטיפטרוס)
11 שעות ברוטו ( לא ספרתי נטו אבל אני צריך לצאת סביב 9)
1800 מטר טיפוס
5999 קלוריות
מהירות ממוצעת 13.6 קמ”ש
טמפרטורה ממוצעת 31 צלזיוסים (מקס’ 42)
3 בננות
3 סנדביצ’ים (לחם אגוזים, חמאת בוטנים וריבה)
1 מלבי
1 לימונדה
2 קולה
8-10 ליטר מים – 2 מילויי מים בדרך (בן שמן, הראל)
שתי הפסקות שימון שרשרת
תובנות:
א. זה היה יותר קשה משציפיתי, אם כי לא נורא ובקונסטלציה אחרת היה יכול לקחת גם פחות מ – 10 שעות
ב. נראה לי יותר טוב לשמור את זה לאביב (פחות חם, יותר ירוק)
ג. צריך לתכנן על 12 שעות לפחות
ד. לביצוע בקבוצות קטנות בלבד (גג 5 אנשים)
ה. נכון יותר לעשות את הפעם הראשונה בכיוון הירידה
ו. להגיע עם המינימום הנדרש על הגב (ינון הביא איתו חצי בית)
ז. אופני 29
ח. רכב שיחכה בסוף המסלול – חובה, אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם היינו צריכים לחזור באוטובוס
ט. חוויה נחמדה לאוסף…..
