התארגנות קצרה ואנחנו מתבייתים על שביל אדום שבכניסה אליו יש שלט של קק”ל – דרך 4X4 בחורף בוצית
התקפת צחוק היסטרית – איזה חורף ואיזה בוץ – איך אפשר להשוות את הבוץ הזה לבוץ של הירקון שרק מהאוטו אתה מרגיש שאתה שוקע ואיזה חורף בדיוק… רוצה לומר החורף של 91 היה חורף מה שיש לנו היום זה חורף במסווה של אביב
ואכן השמש מחייכת אלינו, השמים כחולים, האוויר נקי… אחרי הגשם של אתמול, הירוק היום ירוק מאד והראות נפלאה – מישור החוף הדרומי פרוש מול עינינו מאשקלון בואכה ראשון לציון… איזה יום נפלא
הדרך החומה נראית קצת בוצית לא נורא ואנחנו יוצאים לדרך
ה”מדריך” מסביר לי שצריך לחצות את הרכס (בסדר בלשון ליאורית גבעונת)
(פאוזה – מה שאני אוהבת ושונאת במקביל בשפלה זה שכל גבעונת היא סיבה לג’עגוע
אתה נכנס לשביל לכאורה מישורי ומגלה שהוא סוחב אותך במעלה הגבעה ובמורדה הלוך ושוב
סוג של אינטרוולים טבעיים שמאלצים אותך… להתאמץ)
בכל אופן אנחנו מתחילים את הרכיבה ונסכים על … בזווית טיפוס (שונאת את זה – איפה החימום?!)
האופניים כאילו מחליקים על הדרך הבוצית ומרגע לרגע מתחיל להיות לי יותר ויותר קשה
המדריך דוהר לו אל עבר האופק ואני נבעך לא זזה
ישר אני מתחילה להאשים את העייפות אחרי השעות שביליתי אתמול במטבח, בכביסות ושאר מטלות של אמא לשתי חיילות שחזרו הביתה אחרי שבועיים…
“המדריך” מתעצבן מהקיטורים שלי שאני לא זזה ואומר שאם ככה בואי נחזור לאוטו
המחשבה לחזור באותו השביל די מבאסת אותי ואני אומרת שנמשיך
אחרי עוד איזה חצי קילומטר האופניים פשוט מסרבים לזוז
אני מגלה שהם פשוט “נסתמו” הבוץ בצמיגים הגיע לשלדה ומאחר ומדובר באופני גמדים כנראה שהמרחק בין השלדה לצמיגים קטן במיוחד ופשוט נסתם – לא סתם היה לי קשה
הבנתי שהתבלבלתי ולמעשה לא מדובר ברכיבת שטח אלא באימון חדר כושר של דחיקת אופני שטח + שנים וחצי טון בוץ
בנוסף הבדיקה של המצב הגביהה אותי בעשרה סנטימטר של בוץ דביק במיוחד שנדבק לי לקליטים
כך שגם לא יכולתי להתחבר
הגלגלים נתקעו ללא יכולת להתקדם ועברתי פשוט לגרור את האופניים על הצד
הבנתי שהמצב חמור – קודם כל התפללתי לאלוהי האופניים שישמור לנו על האוזניים
הבטחתי הבטחות ונדרתי נדרים שאני אהיה טובה, אנקה את האופניים ואשמן אותם…
רק שלא ניתקע באמצע הכלום
ראיתי בעיני רוחי את הטלפון לאבא שלי – אבא תבוא לחלץ אותי!
אבא שלי מחלץ סידרתי עוד מימיו בכוח במבה בחוה הסינית, רושם הרבה חילוצים של הבת שלו לאורך השנים…
בסוף ה”מדריך” התחלף איתי באופניים ואיכשהו הצלחנו להגיע לשביל לבן וממנו בסופו של דבר לכביש ולאוטו
מאחר ואנחנו בענייני סטטיסטיקות, להלן סטטיסטיקת היום:
11 ק”מ בשעון שלי… 13 ק”מ בשעון של ה”מדריך”
כלומר 2 ק”מ של דחיקת האופניים + 2.5 טון בוץ
550 קלוריות שנשרפו אצלי… 1,000 קלוריות שנשרפו אצלו – זה פשוט לא פייר!
שעה וחצי של שדות חיטה ירוקים בירוק מסמא עיניים, יער חרובית שמש ושמיים
מתוכן – חצי שעה רכיבה, 3/4 שעה חדר כושר דחיקת אופניים ועוד רבע שעה ניקיון לאופניים ולקליטים
5 שלוליות שבהן האופניים עשו טבילת טרום ספונג’ה
שועל אחד שחצה בריצה היסטרית שדה ירוק – אחרי שנבהל מהקיטורים שלי…
עוד שעה וחצי של סדנת ספונג’ה לשני אופניי שטח + 1 אופני כביש (נדרתי נדרים לא?)
קרן קיימת לישראל אחת שיודעת להציב שלטים (שרצוי לא לצחוק עליהם)
זוג אחד שנהנה מאד וחזר עם חיוך גדול
יקום אחד שמוכיח שוב ושוב שצוחק מי שצוחק אחרון!
