טריאתלון הנשים הראשון שלי (או – בזמן שהייתם במחנה)

לאותו ערב, שמאד קיויתי שיגיעו אליו לפחות 10 נשים (אבוי לבושה אם לא), הגיעו כמעט 30.
מאז עברנו למוד J-date ופתחנו משרד שידוכים לשלשות של רוכבות, רצות ושחיניות מהעיר. 
ביום שישי ערכנו רכיבת הכרת מסלול כדי לתת דגשים לגבי שתיה, הילוכים וכד’. לא משנה שבכל אימון ממוצע הן גומעות הרבה יותר מרחק בשטח ממה שהן אמורות היו לרכב בתחרות על הכביש, ההתרגשות שלהן הרקיעה שחקים.
השיא היה אתמול – למעלה מ-30 ספורטאיות הגיעו !!!
קשה לי לתאר איזה כיף ואיזו גאווה זו היתה עבורי. כמו אב גאה התרוצצתי בין שטח ההחלפה, המסלול והזינוקים למקצים השונים כדי לעודד ולצלם כמו משוגע.
הן שחו, רצו, רכבו והכי חשוב, נראו טוב, נחושות, בטוחות ועם חיוך ענק של חוייה מדהימה. (יש מצב שגם אני נראיתי ככה 
יש ימים שהכל מתחבר, ושאתה יודע שאתה עושה דברים נכונים – אתמול היה אחד כזה

שבוע טוב

תמונות בעמוד הפייס
www.facebook.com/groups/343862535635245/