אליפות ישראל 2012 מהזוית שלי

המטרה שלי : להחזיק עם הפלוטון ולהכנס איתו להקפה הרביעית והאחרונה. 
המסלול מוכר היטב, מישורי ברובו, עם מס’ גבעות בעלות שיפוע נוח למדי ולא ארוכות, אבל אלו כמעט הנקודות היחידות היכולות לפצל את הפלוטון. הרכיבה של כולם הגנתית, אין כמעט נסיונות פריצה ובריחה וגם אלו המנסים את מזלם נסגרים במהירות. הקצב משתנה, לעיתים רגוע ומותיר זמן לבדוק מה קורה מסביב, ואת מצבם של האחרים. כולם נראים טוב, דרוכים ומרוכזים, נזהרים מכל מגע מיותר וקרוב עם רוכבים אחרים. הפלוטון גדול, חיבור של גילאי 40-60, צפוף ומגוון. ישנן קבוצות המנסות לעבוד ביחד וליישם תוכניות שהוכנו מראש, אנחנו – איש איש לעצמו.
הסיבוב הראשן מסתיים לאחר 45 דקות ובעליה אני קולט בזוית העין את החבר’ה מאוהל המים מנסים להגיש בקבוקים. לצערי המשטרה פיזרה קונוסים באמצע הכביש מה שגורם למספר רב של כמעט תאונות. אני נזהר מאד ולוחץ חזק להשאר צמוד לרוכבים שלפני.
בסיבוב השני והשלישי אני מתארגן היטב על אוכל ושתיה ויודע שאסור לי לפגר בגבעות של חלץ. הפלוטון מתערבב עם אלו של מסטרס 60+ והבנות, ואלו של גילאי 20-40, והשופטים מפשלים בגדול. בקושי מצליחים להפריד. 
ריכוז ריכוז ריכוז. הרכיבה כולה על פלטות גדולות והרגליים באופן מפתיע משדרות דווקא אופטימיות. אני לא מרגיש התכווצויות או כאבים יוצאי דופן. 
הקפה רביעית ואני עדיין בעניינים. משיב לכרמי הדורש בשלומי ש”אני את המטרה שלי השגתי”. מכאן הכל בונוס. לקראת גבעות חלץ אני יודע שהלחץ יגבר והחזקים יעשו נסיון אחרון לפרק את הפלוטון ולפרוץ קדימה. אני מחליט לעלות לקדנס גבוה ולרדת לפלטה קטנה. מוריד מאחור להילוכים יותר כבדים ואז באחת מוריד מהפלטה הגדולה לקטנה. נאדה!! השרשרת לא יורדת ואני מוצא את עצמי תקוע באמצע העליה על הילוכים כבדים מידי בעוד הפלוטון ממשיך ושועט לו ומתרחק ממני. תפעול מהיר של השיפטרים ואני מצליח להוריד את השרשרת וסוגר לאט את הפער. חוזר לפלטה ומרגע זה יודע שהתחרות תיגמר בספרינט סיום המוני וצפוף.
מעכשיו הכל שאלה של מיקום. אני רואה את כרמי מתקדם בשוליים הימניים. אני הרחק בנתיב השמאלי. רוכבים עולים ויורדים בקצב מסחרר. ריכוז ריכוז ריכוז. המיקום שלי משתנה ופתאום אני בשוליים מימין. הפניה ימינה מתקרבת במהירות לקראת העליה לפיניש. להיות בצד ימין זה לא אידיאלי משום שחייבים להאט יותר ואז לצאת במהירות. אין ברירה זה מה שיש. פונים. מתחיל הבלגן. אני לא יודע ולא רואה אף אחד חוץ מכרמי שלוחץ חזק ונמצא מעט לפני. אני עוקף רוכבים רבים מימין ומשמאל מנצל כל פירצה אפשרית. הרגליים מסובבות מהר ואני לא נענה לשידורי המצוקה של השרירים. לא עכשיו כשנותרו עוד כמה עשרות מטרים. שומע מהצד מישהו אומר “הנה אודי מגיע” וברגע מסוים לא רואה יותר חולצות ירוקות לפני וחוצה את קו הסיום. 
שיחרור . מרגיש מצוין. הרגליים נרגעות, הדופק יורד, זורמות הרבה מחמאות, החבר’ה ניגשים לברך לוחצים ידיים ומפרגנים. 
6.7 שניות הפרידו ביני, במקום השמיני, ובין הראשון שזכה בתואר אלוף ישראל לגילאי 50-60. 
34.8 קמ”ש מהירות ממוצעת , 2:53:24 , 104 ק”מ
המטרה הושגה. אפילו קצת יותר. 
תודה לכולם,
אודי