השחיה – מה שכרמי מכנה “לא ספורט” – היא החלק המועדף עלי והטוב שלי, ואכן יצאתי מהמים עם הראשונות. אחרי החלפה לא קצרה (אני בעד לחזור להיות בן אדם ואז לרכב 
), יצאתי לרכיבה.
הפעם ניצלתי את ההדרכה של כרמי וההערות הבונות מאד של מור, והתחברתי בכל הזדמנות לעוד רוכבים. הצעתי לעבוד יחד, וזה עבד נהדר עם רוכבים בודדים, ולעיתים, כשנפרדנו – נצמדתי לפלטונים גדולים יותר או פחות, והחזקתי אתם כמה שיכולתי.
התמונה היא מתחילת הסיבוב השני, כשחלקו של הפלטון שאיתו רכבתי ברח בסיבוב, אך כמה עוד נשארו איתי 
סיימתי את הרכיבה ב- 49 דקות, מהירות ממוצעת של קצת פחות מ-31 קמ”ש. והייתי מרוצה אש!!
עכשיו נשאר לי רק לשפר את הריצה, ואהיה בסוף טריאתלטית משהו 
הצטערתי שהטריאתלון התנגש עם אליפות ישראל הפתוחה, והייתי שמחה להיות שם אתכם. חשבתי עליכם ברכיבה…
בשנה הבאה??
