למה אני משתפת אתכם?
כי הספר מתאר את הסיפור לכאורה של ספורטאים חובבים, מן הסתם מי שרץ 80 ק”מ ביום במשך 3 חודשים, הוא לא ממש חובבן ועדיין היו דברים רבים שדיברו אלי – התיאורים של הרוח האנושית, היכולת לעמוד במשימות, בקושי ואפילו בסבל ובעיקר על החברות, על נתינה, על הקרבה, על שותפות ושאר ערכים שאנחנו מכירים מהיומיום שלנו בקבוצה.
הספר כאמור נקרא בנשימה אחת כמו ספר מתח טוב וישר גרם לי לנעול נעלים ולצאת לרוץ…
ציטוט נבחר שאהבתי מעמוד 247-248, אחרי דיון בצריכה הקלורית שהרצים זקוקים לה במירוץ היומי:
“ברנסטיין הוא מומחה לתזונה, והוא מסתכל במראה צרה. לרצים האלה יש בעיות אמיתיות בשלושה מקומות, הראשון קשור ליכולת השרירים והגידים לספוג את המאמץ היום-יומי. לכן יכול להיות שהמענה למרוץ הזה נמצא בכמה מילימטרים של גיד אכילס, ולאו דווקא בצריכה הקלורית.”…
המקום הבעייתי השני הוא מערכות הגוף השונות. בכך אני מתכוון לבריאות הכללית, לדברים כמו כאבי בטן, זיהומים בגרון, כל מיני תחלואים שגרתיים שרובנו מתמודדים איתם כל יום כמעט בלי לחשוב עליהם.
הבעיה היא שהספורטאי הוא סתירה מהלכת על שתיים, כי הוא חזק ועדין בעת ובעונה אחת. נכון, הוא יכול לסבול שעות של כאב ושל אי- נוחות שאדם רגיל לא מסוגל להתמודד איתם אפילו חמש דקות. אבל הצד השני של המטבע הוא שבעיות פעוטות שאדם ממוצע יתנער ויתעלם מהן, הן אסון לספורטאי מאומן בשיא כושרו. דבר שנחשב לעכבר בעיני אדם רגיל, הוא הר בשבילו. לכן בריאות כללית טובה חיונית לרץ.”
המקום השלישי הוא הראש. כאן מנצחים ומפסידים בכל הקרבות היום-יומיים. לסינים יש אמרה, תמונה של נמר היא חיצונית, תמונה של אדם היא פנימית. התמונה של הרץ היא פנימית, ואת התמונה הזאת עוד לא ראינו בשלמותה.”
אני מאד אהבתי ממליצה לכם לקרוא!
