“סיכום שיעור” והמשך דיון משיחת הקבוצה

רוכב טוב בעיני יהיה זה שיש לו את היכולת הפיזית והכושר הגופני על מרכיביו השונים… אבל לא רק,
לרוכב טוב יש יכולת מנטאלית לייצר את הכוח הנוסף כשכבר נראה שהכל מוצה והגוף אינו נשמע לפקודות,
רוכב טוב יהיה רוכב טכני בעל שליטה על האופנים, שידע להתמודד עם מכשולים ומצבים שונים ברכיבה וגם לשמור על חבריו ממכשולים,
רוכב טוב ידע לנצל את הכוח והיכולת של חבריו לפלוטון ולהשתמש בהם כדי למקסם את היכולות שלו,
רוכב טוב ידע לקרוא את שותפיו לפלוטון, ידע לזהות את מצבם נכון לאותו רגע, לתמוך או להכיל במידת הצורך
אבל גם לדחוף ולעודד כדי להגיע רחוק יותר.
בטוח שכחתי דברים ובכל זאת אפילו בהתייחס לרשימה הזו –
האם מישהו מאיתנו מושלם?
אני חוששת שלא

וזה מביא אותי לאלמנט של ספורט קבוצתי – כי אם נדע למקסם את החוזקות של כולנו
ולכל אחד מאיתנו יש חוזקות וחולשות וכל אחד מאיתנו מביא איתו לרכיבה את האופי שלו, הערכים שספג מבית,
ולפעמים גם את “התיקים” שאנחנו סוחבים איתנו באותה נקודת זמן – מחלות, פציעות ובעיקר קשיים כאלה ואחרים מהחיים
אבל אם נדע לקחת את החוזקות של כל אחד ואחת מאיתנו ולשלב אותן
נהפוך גם אנחנו לקבוצה חזקה יותר – ולא רק במובן התחרותי לפחות בשביל הטייטל
אלא במובן של הרצון שלנו ליהנות, להרגיש חלק ממשהו, להגיע רחוק יותר, למקסם את היכולות שלנו
ולהביא אותן לידי ביטוי. ואני חושבת שהמחנה בסוף השבוע האחרון היה דוגמא טובה לרעיון הזה
ולא רק במובן של הרכיבה אלא גם במובן של כל ה”מסביבים” והיכולת שלנו לתת למען האחרים
ולצאת משלושה ימים עמוסים, באופן גורף עם חיוך על הפנים – זה דבר שלא מובן מאליו בעיני
כי ברור לי שלחלק החברתי היה משקל משמעותי בהצלחת המחנה.

השאלה איך עושים את זה?
לדעתי השלב הראשון הוא קודם כל להכיר בכך שיש בנו את היכולת לשנות דברים ולהחליט
על התרבות הארגונית של הקבוצה שלנו
ואני מבקשת להתמקד כאן לא במובן הטכני של איך לשלב רוכב חזק עם רוכב חלש…
זו לא הנקודה לדיון, בשביל זה יש לנו מאמן שתפקידו לאתגר כל אחד ואחת מאיתנו בהתאם ליכולתו, למטרתו ולרצונו
ולהצליח לעשות זאת גם במסגרת קבוצתית כשכל אחד מאיתנו יביא לידי ביטוי וישפר את היכולות הפיזיות.

אני מבקשת להתמקד במקום הרגשי והנפשי שיאפשר לנו להכיל את אלה ששונים מאיתנו בתוך הפלוטון
לקרוא את השותפים שלנו נכון לאותה רכיבה ולהציע להם כתף או גלגל בעת הצורך, לתמוך ולפרגן באופן קבוע
לא אין פה מטרה להפוך “לדביקים” אבל כן להכניס לשיח שלנו את הפירגון ההדדי, גם מהמאמנים, כחלק מסדר היום שלנו
מי שעסק בהדרכה בשלב מסוים בחיים בוודאי יודע שאין דרך טובה יותר להניע אנשים מאשר פירגון
ובינינו אין אחד בקבוצה שלא היה לו יום קשה במיוחד שבו התקשה למצות את יכולתו הפיזית
ולכן ההרגשה הזו מן הסתם מוכרת לכולנו איך מילה טובה מחבר יכולה לעשות את ההבדל.
אודי הזכיר את זה בשיחה שלנו, ואני מסכימה עם דבריו, כשאתה מצליח לעודד חבר ולעזור לו להתגבר מנטלית ופיזית
ההרגשה שלך לא פחות טובה משלו ואני בטוחה שכל מי שחווה את זה במחנה הפעם ובכלל יודע כמה זה מתגמל
לראות את מי שעזרת לו מגיע לקו הסיום.

זו דעתי, וזה מה שהייתי רוצה לראות שיוצא מהדיון הזה – שאולי אפשר להמשיכו בהזדמנות בפורום קבוצתי מלא
אני רוצה לראות אותנו עובדים ביחד ולא רק במובן הפיזי של הרכיבה המשותפת בפלוטונים השונים
אלא גם משתמשים ביכולות של כל אחד מאיתנו כדי להגביר את הלכידות הקבוצתית ולהגיע רחוק יותר בכל מובן אפשרי.
אני רוצה לסיים בשיר… של חנוכה… “כל אחד הוא אור קטן וביחד אור איתן” וזו בדיוק המשמעות של ספורט קבוצתי בעיני – זה בדיוק מה שהייתי רוצה לראות אצלנו כקבוצה!