איילת חוזרת לרכב כביש

לחזור לרכוב כביש

לפני שנה ותשעה חודשים פרשתי מרכיבת כביש
אמרתי לכרמי שאני יוצאת לחופשה ואיפסנתי את האופניים ליד הספרים מהאוניברסיטה… שיעלו אבק
המשכתי לרכוב שטח ובעיקר להדריך את הקבוצות שלי, רצתי, שחיתי ועשיתי יוגה ופילאטיס
אבל רכיבת כביש… יצאה לפנסיה.
להגיד שהתגעגעתי? לקבוצה – מאד, לרכיבת כביש פחות
ברכיבת שטח יש משהו יותר זורם ונינוח, לפחות לטעמי. השהות בטבע, השימוש הדינמי בגוף לאורך כל הרכיבה עושים אותה נעימה יותר למשתמשת.
אבל בסוף, הכושר המתדרדר הבהיר לי שאין ברירה אלא לחזור למסגרת.
חזרתי בקטנה, פעם בשבוע בפארק, כי בשבתות אני מדריכה או מכינה מסלולים.
אבל היום, לרגל הפגרה, אין אימונים ואין הכנות מסלול, החלטתי לשים נפשי בכפי ולבוא לאימון שבת.

אז איך זה לשוב ולרכוב כביש?
למרות הניסיון רב השנים, הבוקר זו היתה והרגישה פעם ראשונה
הגוף שכח כל מה שידע היטב
יש כל כך הרבה דברים שאנחנו עושים כלאחר יד אבל כשמתחילים, או מתחילים מחדש צריך ללמוד… מחדש

1. כבוד – כי להחזיק ארבע שעות עם הפלוטון מצריך כבוד – למסלול, לשותפים בפלוטון, כלפי עצמי, כלפי הגוף שלי.
2. תכנון – צריך לתכנן ולשמר את הכוחות כך שיספיקו לכל הרכיבה, רכיבה ראשונה אחרי כל כך הרבה זמן חשבתי שעדיף שלא אעלה להוביל ואשמר כוחות, בדיעבד זה היה קשה יותר, כי לשמור על הזנב של הפלוטון ולהיות תלויה ברוכבים שיורדים אחורה ועל היכולת שלהם להיצמד למי שלפניהם גרם לי לגשר כל הזמן ולהוציא הרבה אנרגיה, היה עדיף להוביל חצי דקה ולרדת.
3. ניהול משטר אוכל ושתיה – נשמע פשוט? ממש לא, הביצועים משתנים דרמטית אם לא אוכלים מספיק או אם לא שותים בטח ביום חם כמו היום ואני כבר לא רגילה לאימונים עצימים ארוכים. בשטח אני בקושי אוכלת במהלך הרכיבה כי העצימות נמוכה גם אם הרכיבה נמשכת 4 שעות, אני כבר לא רגילה לג’לים וזיכרון כאבי הבטן והבחילות מלפני שנתיים די הלחיצו אותי. אבל היה טוב.
4. לשמור על ראש חזק – לא להיכנע לעייפות ולכאבים, להכיר את המסלול ולדעת שבסוף הרכיבה תיגמר.
5. לצאת מהלחץ מהכביש – אנחנו מרגישים סופר בבית על הכביש אבל אחרי כמעט שנתיים לעלות על הכביש, לחלוף על “אופני הרפאים” לזכר טלי פינק ז”ל, להילחץ מהערסים שכמעט הורידו חצי הפלוטון שהפריע להם בתחרות, בירידה מכביש 1 לכיוון שדה התעופה. לא היה קל מנטלית לצאת מהלחץ כביש הזה… ואולי לא צריך לצאת מלחץ הכביש.
6. להתרגל לקצב של הפלוטון – לשמור על הגלגל לפני, לשרוד את הקצב שהתחיל קצת גבוה מידי עבורי – לא קל!
7. להתחפר על האוכף – ברכיבת שטח כל הזמן משנים תנוחה, אין דבר כזה התחפרות באוכף של ארבע שעות ולהתחפר זה קשה! בשעה האחרונה של הרכיבה כבר ממש כאב, ירדתי מהאופניים בעינת נוקשה וכואבת.
8. לדעת להעריך ולפרגן לעצמי – כי להתחיל עם 4 שעות ו 85 ק”מ לא הולך ברגל – גם לא ברכיבה ובכל זאת, באוגוסט, בשלב הזה בעונה, אז בסה”כ הצלחתי לא רע. נעים לסיים רכיבה כזו בתחושה כזו.

אז סיכום הרכיבה במהלכה – במילה אחת “סבל”
סיכום הרכיבה אחרי שהסתיימה – במילה אחת “כייף”
ויש מצב שבשביל זה אנחנו באים? לסבול בשביל ליהנות?!
כך או כך, היה נהדר לחזור

תודה לעידו שבשקט ליווה אותי ברגעים הקשים יותר כשכבר רכבתי על “אדים”
תודה לקבוצה מספר 1 שמכילה את כל רוכביה, לכל מי שהחמיא ונתן רוח גבית, ליעל ששמרה עלי כל הדרך, לכל מי שהציע גלגל ותמיכה. תודה, תודה, תודה!