המטרה : לצאת מאזור הנוחות בשנת 2017″
8 שנים אחרי, לקראת שיחת מטרות 2017
לפני 8 שנים בדיוק, בדצמבר 2008 כרמי פתח אימונים פתוחים לנשים לקראת מרוץ נשים שהתקיים 3 חודשים אחרי. אורנה (שמיר) חברתי, אמרה, יש מאמן מעולה באופניים שעושה אימונים לנשים. בואי נלך! שיניתי את ימי העבודה ובאתי לאימונים הפתוחים. כרמי עבד איתנו מאלף… למשל איך עוצרים אופניים, וחשבתי לעצמי איך עצרתי את האופניים עד עכשיו?! שאלה מצוינת!
זו היתה אחת המטרות לשנת 2009, לשפר את טכניקת הרכיבה שלי.
כמדריכה וכמתאמנת, חשבתי הרבה על השאלה האם אחרי שנים של אימון עם אותו מאמן האם אפשר עוד לשנות משהו? האם אני כמדריכה יכולה להוציא ממתאמנת משהו אחר ממה שכבר הוצאתי ממנה אחרי כמעט 4 שנים? התשובה מן הסתם מורכבת וקשורה גם במתאמן עצמו אבל בגדול, לדעתי, כן! אם אותו מתאמן רוצה שינוי, מציב מטרות שונות אז אולי גם יבוא שינוי כי המוטיבציה הפנימית של המתאמן יכולה להיעזר במוטיבציה החיצונית שמגיעה מהמאמן או מהקבוצה. הכוונה מצוות המאמנים והתמיכה מחברי הקבוצה מאד משמעותית אבל ללא רצון ונכונות שלנו כמתאמנים, ללא המוטיבציה הפנימית כנראה שלא נראה שינוי אמיתי.
אז למה שיחת מטרות לשנה הבאה טובה לנו? שיחת מטרות אם לוקחים אותה ברצינות, עוזרת לנו כמתאמנים לחשוב קדימה, לצאת מאזור הנוחות שלנו, להבין מה אנחנו עושים, לשאוף, לרצות… ואולי גם להשיג.
וזה מדהים כמה בכל גיל אפשר להחליט לעשות משהו נוסף, כששאלתי את הנשים בקבוצה שלי איפה את רואה את עצמך עוד חמש שנים… קיבלתי תשובה ממתאמנת שעברה מזמן את גיל 60, “בע”ה שנגיע לכך… ברכיבה”… מיד אח”כ נוספה בדיחה על כך שאני מכינה אותה לבית אבות בלי מעלית… ובשורה אחרי לשנת 2017, חזרה הרצינות והיא הציבה לעצמה מטרה “לרכב שעה וחצי ללא הפסקה” שזו לכאורה מטרה קטנה אבל בשבילה מטרה מדהימה, כי למעשה מאחוריה ניצבת התחייבות, לצאת מאזור הנוחות שלה, להתאמץ, לא לוותר. כנראה שמאחורי כל מטרה של כל אחד מאיתנו לשנת 2017 ניצבת התחייבות ליציאה מאזור הנוחות, למאמץ והנכונות לא לוותר, בין אם זה תחרויות, אימוני שבת או כל מטרה אחרת שתבחרו.
אז אחרי כל כך הרבה שנים, האם אפשר להציג מטרות אחרות? האם כרמי יכול להניע אותי למשהו אחר שעוד לא הצליח בעבר? רק על עצמי לספר ידעתי… (והרבה), בשיחות הצבת מטרות לשנה הבאה לאורך השנים, היו לי 3 שנים של “להיות הנרי” (הנרי אוחיון) שבגיל 80 עוד רכב… אז הסתובבתי בגבעה, ארבע פעמים בשבוע ללא תכלית מסוימת שרק אלוהים יודע איך שרדתי את זה… ושנה אחרי באתי לכרמי ואמרתי, זהו, משהו השתנה! (והוותיקים זוכרים אולי, אותי עומדת בשיחת סיכום למחנה גולן ושרה את “מחכה”) ובאותה שנה אמרתי בשיחה: “השנה אני רוצה להשתפר!” מצחיק אבל לפני כן שיפור הכושר לא היה במטרות שלי… רציתי להשתפר אבל זו לא היתה המטרה שלשמה התייצבתי 4 פעמים בשבוע לאימונים. ובאותה שנה השתפרתי! והיו גם שנים של מטרות מוחשיות גם מהענפים המקבילים – חצי מרתון, הר לעמק, בית השנטי, איטליה ועוד.
ועוד עצה, לקראת שיחת מטרות, גם כאן בכובע הכפול של מתאמנת ומדריכה, יש לנו צוות גדול, כל אחד מהמאמנים והמדריכים מביא עולם אחר, הכי קל לנו להתחבר למה שכבר מוכר וידוע אבל לפעמים דווקא מישהו חדש יכול להוציא מאיתנו משהו שלא הכרנו. כשדרור הגיע לקבוצה, חשבתי מי זה הילד הזה שכרמי הביא לנו. זה היה במחנה בכביש הצפון ואחרי שעה וחצי של רכיבה אמרתי לו, “אפשר לעשות הפסקה?” הוא אמר לי “ומה זה יעזור לך?! יש לך עוד 7 שעות על הכביש הזה אז תתרכזי ותמשיכי!” חשבתי לעצמי… מי זה הילד החצוף הזה שאומר לי לא לעשות הפסקה?! אבל המשכתי בכל מקרה וכשהגענו אחרי הצהרים לקו הסיום, ובניגוד לאחרים, לא הפסקתי ולא עליתי לאוטובוס הבנתי ש”הילד החצוף” הזה גרם לי לחשוב אחרת! נכון שבסוף מי שרכב זו הייתי אני, אבל הכאפה הזו של “תפסיקי להתפנק”, עזרה לי לצאת מאזור הנוחות ולזכור את המחנה הזה עד היום כהישג גדול. אז תפתחו את עצמכם, ותנסו לקבל עזרה גם ממאמנים ומדריכים אחרים בקבוצה אולי תלמדו משהו חדש.
והשנה, המטרות שלי מערבבות את המטרות של השנים הקודמות, אבל כמו המתאמנת שלי, המכנה המשותף לכל המטרות הוא הנכונות שלי השנה לצאת מאזור הנוחות, להתאמץ, לא לוותר ולהצליח!
ואני רוצה לסיים במילים של אביב גפן מתוך יומן מסע “המשמעות לחיות, היא לשאול את השאלות… ולענות!”
תשאלו את השאלות! הן יובילו אתכם קדימה! אז מה המטרה שלכם ל 2017?
אמיתי וכנה, נהנתי לקרוא
איילת, כתבת נהדר! בדיוק מתאים לתהיות שלי על השנה המתחילה תיכף ועל הצבת מטרות ומה כבר אפשר לחדש אחרי כמה שנים ברכיבה ובקבוצה.. לקחתי הרבה ממה שכתבת. תודה על השיתוף!