כבר הרבה זמן מאיר מבקש ממני לכתוב סיכום של מרתון ברלין. סיפרתי הרבה חוויות בזמן אימונים אבל אנסה לארגן את מחשבותיי.
לאחר חודשים של הכנות………………כאילו שהמרתון נגמר מהר מידי. יש תופעה מעניינת שהרגע שעוברים את קו הסיום, קשה להאמין שנגמר. חודשים של עבודה, תכניות אימון, שמירה על תזונה. והכל נגמר. בגרמניה הם מסיימים את האירוע בשתיית בירה כמובן (שחורה).
המסלול השטוח, הקהל המדהים ובנינים היסטוריים בדרך מוסיף לחוויה. זאת היתה הפעם הראשונה שלי בברלין והופתעתי מהמקום היפה ומעניין.
היה מזג אוויר מושלם (19 מעלות) שמש, קצב הריצה הייתה טובה, גיל כל 8 ק”מ והזמן עבר מהר מאוד. בעלי פגש אותי וצילם בק”מ ה- 9 ואז חזר לישון! אני לאחר 4+ שעות רואה את שער ברנדנברג מתקרב אליי ואז……………..התכווצות איומה שלא מאפשר לי להמשיך לרוץ. הצופים מסביבי בוכים יחד איתי ומעודדים אותי להמשיך, לאחר כמה ניסיונות של הליכה ומתיחות אני מצליחה להמשיך בריצה את מאות המטרים האחרונים מתחת לשער ולקו הגמר. הצלחה!!!
עכשיו אני שואלת את עצמי, מה הייתי יכולה לעשות אחרת כדי שהשרירים לא היו מתכווצים, כדי שהייתי מסיימת בזמן יותר טוב. הגעתי לתשובה שאין ביכולתנו לשלוט על הכל, יש דברים שלא בידינו!. עם כל ההדרכה שקיבלתי והניסיון (מרתון רביעי) רכשתי, לא הייתי עושה משהו שונה. שתיתי כמו שצריך, אכלתי כמו שצריך, התאמנתי כמו שצריך ובכל זאת. כנראה אצטרך לרוץ עוד מרתון בשביל חוויה מתקנת. השבוע אדע אם נכנסתי למרתון שיקגו באוקטובר 2017 (גם הבת שלי רצה).
כל הדרך היתה התעניינות ועידוד מהקבוצה שמאוד חימם את הלב!! אין כמו x-team !
