סוג של סיכום לעונה מעניינת.
היו בה בית גוברין , שהייתה החזרה שלי לתחרויות ,
טור ערד המסעיר . נס הרים המדהים , ואליפות ישראל בבית גוברין שסגרה את העונה .( או כך חשבתי )
ואז באה עוד תחרות . שבכלל לא התכוונתי להשתתף.
מסתבר שלפעמים צריך שיחליטו בשבילך…
בלי הכנה מוקדמת של ממש או הבנה של המסלול ,נסעתי עם אהרון , עילם ואמנון.
הנסיעה ברכב להכרת המסלול יום קודם הייתה מפתיעה . הבנו שזה עומד להיות מאתגר מאד.
בבוקר חימום טוב וזינוק .
הפלטון קטן ואינטימי אבל חזק . מזנקים מאד חזק אל תוך העלייה שאני מחזיקה ,
אבל מבינה שזה קצב שלא אוכל לעבוד בו בכל ששת הסיבובים . מנתקת ומחפשת את קצב העבודה שלי .
מגבירה בעליה/ות . ומנסה לנוח בהפוגות ( היו כאלה ?!)
שלושת הסיבובים הראשונים היו בקצב גבוה ,הבחור מבית גוברין (סאלח ) מצטרף אלי ואנחנו שוב עובדים ביחד לסירוגין .
בסיבוב השלישי אני לבד , מדי פעם עוקפת ומדי פעם נעקפת .
ואומרת לעצמי כל מה שאפשר כדי להמשיך :
” תנוחי על הספה בבית ”
” תנשמי”
“תשתי “
“תאכלי”
” תתאוששי בעמידה ”
” תתאוששי בירידה “
ו” תעשי את זה”
( נייקי עשו מזה יופי של סלוגן)
בסוף הסיבוב החמישי אני מרגישה שעומדים להיתפס לי השרירים . אני שותה ומתיישבת על האוכף ( בלי תנועות חדות ) כך מסובבת את הרגליים בכל הכוח שנשאר עד לסיום .
כבר אמרתי שאני שמחה לראות קו סיום ☺?!
היה מעולה ! לא פחות .
סיום מוצלח ומהנה לעונה הזו וטעם שנשאר לבאה.
“אם יוצאים , אז מגיעים למקומות נפלאים” ?!
– ובכן , כנראה שזה כך ☺