למחרת נג”ש בדיוק באותו מסלול – הקפה אחת – 10 ק”מ. אני בתור מסיים שלישי בקטגוריה שלי מזנק אחרי ברל’ה מקיבוץ להבות הבשן, בהפרש של דקה אחת: הבוקר קריר ( השעה 0730) אין רוח לשם שינוי, ואני כבר אחרי הצלע השניה עוקף את ברל’ה. הבחור מחליט “לשבת” עלי לאורך כל הצלע השלישית.
אני לא שופט, מה איכפת לי?
לקראת סוף הצלע השלישית, חוצה נוטריה גדולה את הכביש בקצב קבוע המבטיח התגשות וודאית. אני בערך ב 40 קמ”ש: פועל בסדר הבא –
א. צועק זעקה גדולה, אולי הנוטריה תיבהל ותחזור חזרה לשולי הכביש, ומקווה שברל’ה שומע
ב. בולם בחוזקה
ג. שובר שמאלה ועוקף את הנוטריה
ממשיך, פונה לצלע האחרונה ומסיים בפיגור נוסף של 7 שניות מעבר למייק שסיים אתמול ראשון.
תחרות שלישית באותו יום אחה”צ: הקפת קיבוצי האיזור שכולנו מכירים – שדה נחמיה, כפר בלום, עמיר – 4 הקפות למקצה שלנו. מחמת החום – 38 מעלות, הורידו הקפה אחת לכל שאר המקצים. שוב, פלטון של בנות עם התנהגות שקטה ונעימה. הפעם אנחנו, שלושה בנים (למעט ברל’ה) עוזרים ומושכים לסירוגין את הפלטון. הפעם ספרינט הסיום לכוון מזרח – עם הרוח! אני מתכנן לצאת מייד בפנייה האחרונה.
יוצא, מושך שתי בנות (קרן פוטש ותמר עינב – מנצחות הקטוריות שלהן) ובטוח שאני מנצח הפעם. אפילו מספיק לחשוב על להרים ידיים. אבל מוותר לעצמי לטובת הבטיחות.
על קו הסיום עובר אותי שמואל מקיבוץ שדה נחמיה בחצי גלגל, ואני חושב לעצמי: שיהיה בריא ושיהנה!
בסיכום המקצה – הפער עם מייק מקיבוץ הגושרים ירד ל 4 שניות לטובתו.
שבת – יום של עליות: הקפות של 22 ק”מ כל אחת, לאורך כביש הצפון הישן. שיפועים שעוברים את ה 10%, ירידות תלולות, ואין אפילו מטר אחד של מישור.
זה היום שלי !
כבר בזינוק יצאתי אל העלייה הראשונה עם קרן, תמר וקדתית אחת מטים W 500
השעה 0700, אוויר קריר, אין רוח – פשוט תענוג לטפס! אני לבד, עולה ועולה, אבל כמובן שבירידה הראשונה, קרן ותמר עוקפות אותי ב 90 קמ”ש וקוראות לי לבוא איתן.
אני עונה להן: אל תפריעו לעצמכן, נפגש בעלייה הבאה.
שומר על 60 קמ”ש מקסימום, פונה בזהירות, וכמו שחשבתי – בעלייה הבאה לקיבוץ ברעם אני פוגש אותן עומדות על הפדלים. אותו מחזור המשיך לאורך 1:49 שעות כששלושתינו מסיימים יחד.
עצרתי על קו הסיום ואני אומר לעצמי – אם תוך 7 שניות מייק לא מופיע, כנראה שניצחתי….
אחרי 13 דקות הופיע דווקא שמואל, ואחרי 28 דקות הגיע מייק…
