כתבות
נגבה 2011 “הסיפור האמיתי”
שבת בבוקר, 04:30 השעון מצלצל .
בחוץ גשם , קר ,חושך.
בבית שמיכת פוך חמה, ונעים .
טוב, המשוואה מאד קלה: חוזרים לשמיכה.
מצד שני: כרמי . הפחד מנצח ואני ברכב .
הגעתי לנגבה, אני בתור לרישום. שוב גשם. אולי אני אברח לרכב, ואסע לכוון שמיכת הפוך… שוב הפחד משתלט והרישום מאחורי.על התחרות שהייתה
בצבא לימדו אותי שמקלחת שווה שעת שינה , כנראה שישנים 4.5 שעות בלילה שלפני תחרות הכלל הזה לא תופס .
יום שישי בערב , ארוחה משפחתית לכבוד יום הולדתי אצל הורי בירושלים .. רוצה לנסוע מוקדם הביתה אבל זה נמרח.. וככה מצאתי את עצמי יוצא הביתה רק ב 11 מה שאומר ב 12:00 צללתי למיטה כמו זומבי .למחרת קמים ב 4 וחצי , מזל שבטחתי ליזהר שאני אאסוף אותו.. אחרת הייתי אולי נשאר במיטה אבל חוש האחריות גבר עלי .
מגיע ליזהר ומבקש ממנו שינהג … אולי אצליח לחטוף עוד תנומה קלה .מגיעים לחניה והדילמה הכי קשה של היום … מה לובשים , בסוף לא חם מדי חולצה קצרה, חולצת קיץ ארוכה והמעיל הלבן החדש (אגב מעיל נהדר למי שמתלבט ! ) ולחימום קצרצר . כבר בחימום מרגיש כמה אני עייף . תחושות של טוב , הגעתי נעשה את המקסימום .. אני אומר לעצמי לא באמונה מלאה .
מכ”מ עננים
לא בא לי על התחרות בנגבה. פשוט לא בא לי. חורף. קר. גשום. זינוק ב-07:10! ‘פתיחת העונה’ בתחת שלי. מצידי שבוני ואמיליו קלייד יפתחו את העונה בוולס על ראש ציפור לצלילי תזמורת בצורת. מצד שני, ממש ממש לא נעים לי מקר-לי ש’. מאז שאני מרים את הראש וצועק מסוף הפלטון “רוכב משמאל רוכב מימין” (אגב – בלי כלום קשר לשום או להפך), קר-לי ש’ מחזיק ממני ‘זהיר’ וירד ממני לגמרי. הבעיה היא שקר-לי ש’ דנן דלוק על ‘פתיחת העונה’, שחבל על הזמן. אין לי חשק לפתוח את העונה בנגבה (ולמען האמת – גם לא בשום מקום אחר), אבל גם אין לי חשק להסתבך עם קר-לי. לא לבלוע ולא להקיא.
מכ”מ עננים
חלק א’ – המכ”מ שהכזיב
לא בא לי על התחרות בנגבה. פשוט לא בא לי. חורף. קר. גשום. זינוק ב-07:10! ‘פתיחת העונה’ בתחת שלי. מצידי שבוני ואמיליו קלייד יפתחו את העונה בוולס על ראש ציפור לצלילי תזמורת בצורת. מצד שני, ממש ממש לא נעים לי מקר-לי ש’. מאז שאני מרים את הראש וצועק מסוף הפלטון “רוכב משמאל רוכב מימין” (אגב – בלי כלום קשר לשום או להפך), קר-לי ש’ מחזיק ממני ‘זהיר’ וירד ממני לגמרי.
נגבה 2011: “הסיפור האמיתי”
שבת בבוקר, 04:30 השעון מצלצל .
בחוץ גשם , קר ,חושך.
בבית שמיכת פוך חמה, ונעים .על התחרות שהיתה – רגשות מעורבים
בצבא לימדו אותי שמקלחת שווה שעת שינה , כנראה שישנים 4.5 שעות בלילה שלפני תחרות הכלל הזה לא תופס .
יום שישי בערב , ארוחה משפחתית לכבוד יום הולדתי אצל הורי בירושלים .. רוצה לנסוע מוקדם הביתה אבל זה נמרח.. וככה מצאתי את עצמי יוצא הביתה רק ב 11 מה שאומר ב 12:00 צללתי למיטה כמו זומבי .לבקשת המאמן-“חפירת” תחרות פתיחת העונה
לבקשת המאמן – תחרות פתיחת העונה מהזוית של אוהל מחלקי המים והמעודדים
בוקר קפוא, שמיים שחורים אני מסתכלת על כל המשוגעים שלבושים
בבגדי רכיבה שמתאימים ל 30 מעלות ומצטמררת למרות 5 שכבות של בגדים
הם יודעים למה הם הולכים ויודעים שהולכים להזיע
אנחנו ממוקמים כ 200 מטר מקו הסיום באוהל חלוקת המים
בתפקיד רשמי – מחלקי מים ומעודדים לעת מצוא.שישה ק”מ של ריצה מהלב
בתיכון הדרים אשר בהוד השרון, יש מסורת שתלמידי י”ב רצים במרוץ זיכרון משאר יישוב להוד השרון בשלושה ימים.
השנה לצערנו נוספה אות לשם המרוץ והוא הפך למרוץ ל.ש.י.ר. – http://www.liveu.tv/shir/
הילדים מתכוננים למירוץ במשך מספר חודשים, נכנסים לכושר, לומדים על הנופלים ובפברואר יוצאים ליום מורשת.הדרך לפודיום עוברת בעקבה – חוויות מטריאתלון אילת
יום חמישי
בוקר– הפרפרים בבטן עובדים במרץ. זה כבר לא התרגשות… זה פחד. מירב מצטרפת אלי לרכיבת בוקר קלה שאיכשהוא מרגיעה אותי קצת. אבל רק קצת…
צהריים– חוטפים את הילדים מבי”ס שעה לפני סיום הלימודים (הם דוקא מאושרים מאוד מהסידור הזה, לי יש קצת נקיפות מצפון) ונוסעים לאילת. כל הדרך אנחנו נוסעים בשיירה של מכוניות עם אופניים מאחור. ההתרגשות מתגברת.
ערב– מגיעים לאילת. האוירה בעיר פשוט מחשמלת! מלא ספורטאים, מלא שפות, האדרנלין נשפך מכל מקום. מתמקמים במלון, ואני הולכת לתדריך תחרות. מעולם לא ראיתי כל-כך הרבה ספורטאים בתדריך אחד. אודיטוריום ענק! מלא באנשים – ואין מקומות ישיבה. אני מחפשת את מיכל, מוצאת אותה (אחרי אינספור טלפונים ו-SMS-ים) והחיוך המוכר שלה מתחיל להרגיע אותי.
לנצח את השנה הזו – הישראמן שלי
תקציר הפרקים הקודמים: לפני שנה בדיוק, סיימתי את איש הברזל הראשון שלי, את הישראמן והייתי בעננים. כבר אז היה לי ברור שאני חוזרת, שוב, לא מיציתי את החוויה. כבר אז סימנתי לי את ה-21.1.2011 כמטרה. ואז ביוני 2010 מצאתי את עצמי בבית החולים, עם הקטנה שלי, וכל החיים התהפכו. הכל זז הצידה. לאט לאט דברים חזרו למסלולם, החיים שלנו התייצבו פחות או יותר. ורק אני לא הצלחתי לחזור לעצמי. לכאורה הכל ממשיך כרגיל, בית, ילדים, עבודה תובענית, אימונים… אבל הכל חורק. תקופה מבאסת, שנה מבאסת. באוקטובר אני יוזמת פגישה עם המאמן שלי, ליאור זך מאור, על הפרק: נסיון להבין עד כמה זה ריאלי להמשיך ולהתעקש על איש ברזל, או שאולי צריך פשוט להכיר בעובדות ולוותר. ליאור, ריאלי כהרגלו, לא מנסה לייפות את המציאות. הוא מעריך את הסיכויים שלי ב-50:50, להגיע בכלל לאיש ברזל, ומקפיד לוודא איתי שאני לא חושבת על שיפור משנה שעברה. רק להגיע. וההחלטה נופלת: ממשיכים קדימה.
כאן בעצם התחיל המסע העיקש שלי חזרה לכושר, חזרה לעצמי. מסע שבו שיתפתי את קוראי שוונג בחודשים האחרונים. הדרך לא היתה פשוטה, וגם לא קלה, אבל היא הביאה אותי למקומות נפלאים, ובעיקר אפשרה לי לגלות מחדש את עצמי, את עצמי של פעם, זו שקמה לאימונים לפני השמש, וחוזרת מלאת אנרגיות להתחיל את היום.
סוג משתמש
לאיזה קבוצה ברצונך להרשם? קבוצת בוגרים – רכיבת כביש ו/או ריצה בוגרים שטח קבוצת ילדים
X-Team
קבוצת אופניים לרוכבים תחרותיים וחובבים, ברכיבת כביש ושטח, בקטגוריות מסטרס נשים וגברים. הקבוצה מתאמנת 4 פעמים בשבוע (יש לתאם הצטרפות לאימון עם…
