חדשות ומאמרים

הנג”ש

כבר כשיצאתי מהאוטו ביום שישי אחר הצהריים, והרגשתי שנכנסתי לכבשן הבנתי שקל זה לא הולך להיות.

הנג”ש היה מסלול מאתגר מאין כמוהו: הרוחות, הרוחות… ואני הרי יודעת כבר מהאימונים הארוכים שעשינו שעבודה מול הרוח היא השלב שבו אני נשברת – והפעם גליה לא איתי למשוך אותי.

 צלע ראשונה – רוח חזקה, המהירות נמוכה מהצפוי, אבל אני מושכת, מוציאה מעצמי את המקסימום, וממשיכה. לפני מגיעה פתאום אנאיס מהכיוון השני, כולה מרוכזת, יושבת על האירובר כמו מקצוענית אמיתית! ואחריה, גליה, גם היא עם ההבעה המרוכזת, מייצרת סל”ד מדהים. איזה כיף לראות פרצופים מוכרים!  לקראת הסיבוב מגיעה למיכלי – שתינו עובדות קשה, קשה לדבר, זורקת מילת עידוד וקדימה.

4:30 בבוקר היא שעה אכזרית. צלצול השעון המעורר תופס אותך בדיוק בשלב בו השינה היא העמוקה ביותר. לא פלא שגנבים בוחרים שעה זו לחדור לביתם של אנשים, שנוטים תמיד לספר שהגנב “הרדים אותם עם חומר כל-שהוא”. איזה שטויות, אנחנו פשוט ישנים טוב בשעות הללו.

4:30 בבוקר, זחילה מתוך המיטה בניסיון נואל שלא להעיר גם את זוגתי. זו מיד פקחה עין תורנית ותוך מס’ דקות  הייתה  מוכנה ומזומנה כדבר שבשגרה. ככה זה כשאתה גר בבית בו בשבת מתעוררים הכי מוקדם. בין אם לענייני אופניים או לתחרויות טניס ברחבי הארץ. השותפות המושלמת הזו, והתמיכה ללא סייג, היא אחד מהמפתחות החשובים לכל הצלחה  ובכל דבר. תאמינו לי יש לי כבר ניסיון עם קבלות בתחום.

הכול היה מוכן כבר מאתמול. רק את ההתרגשות לא הצלחתי להסתיר. בטח שלא ממערכת השרירים הבלתי רצונית שבגופי. בקורי התכופים בשירותים העידו על כך. “לעזאזל” אמרתי לעצמי. “רק זה מה שחסר לי” ותחבתי עוד גליל נייר טואלט לתיק.

שנתחיל מהסוף?

היתה חויה, ללא ספק. במיוחד לרוכב חסר נסיון בתחרויות שכמוני.  הסיום רווי האדרנלין, ותחושת ההחמצה שיכולנו יותר היו ה”פינאלה” לאירוע.

הכל  התחיל בהתלבטות הרגילה האם להירשם או לוותר. מצד אחד אינני חיית תחרויות באופיי, מצד שני תחרות מישורית היא כמעט ההזדמנות היחידה בשבילי כאחד שכל גבעה קטנה גורמת לו להידרדר  לאחור.

בסיכומו של דבר, וכמו שאומרים בפוליטיקה, “קבלתי את דין התנועה” ונרשמתי. מאותו הרגע נכנסתי ל”mode  ” תחרות שבא לידי ביטוי בסוג של התכנסות פנימה, ריכוז, הקפדה על תזונה, הכנת האופניים, שינה וכד’.

ההכנות השתלמו בסיכומו של דבר. בבוקר התחרות הרגשתי רענן דרוך ומוכן. הייתי מצויד באוכל ושתיה ובכמות מתאימה של פרפרים בבטן. על קו הזינוק הרגשתי נוזל חמים ודביק באיזור הברך.  בדיקה מהירה הראתה שאחת משתי אריזות הג’ל נפתחה. אני נוהג להחזיק את הג’ל מתחת לדש המכנס, באזור הברך. קל להוצאה, לא דורש הכנסת היד לכיס שגורמת תמיד לסטיה קלה מנתיב הרכיבה ובפלוטון צפוף יש לכך משמעות קריטית. (פתרון בשבילך הדר]. סילוק מהיר של  הג’ל לגרון, לגימת מים קלה ומיד הזינוק.

לא הכרתי את המסלול לפני. יש לכך כמובן משמעות מנטלית רבה. מסלול מוכר נותן לך את האפשרות להכין את עצמך טוב יותר לקראת הקטעים הקשים, ומקל עליך את חלוקת הכח.