מדי פעם, בכל כמה שנים
נולד בי הצורך לכתוב מספר מילים,
על איש, סמל ואולי דמות לחיקוי
שיש בו משום מודל ראוי, 
בשנים האחרונות יצא כבר לכתוב פעמיים
על רוכב שמשקיע רבות בעבודת רגליים,

חלק א’ – מאת דורון

ממש ממש חתיכת פיספוס
כי לתחרות כבר הכנתי את הגוף,
התאמנתי שעות וגמעתי מרחקים
ואפילו בבקרים הקדמתי להשכים,

למחנה יצאנו, חברים מצאנו
וגם אל החרמון בחדווה רכבנו,
רוב הזמן צחקנו, אלכוהול גמענו
ובשבת אפילו קצת הזענו, 

חלק א’ – מאת דורון בן ארצי

לקראת סופו של שבוע קל

פנטזתי שהאימון יהיה ללא הרבה עמל,

נגיע, נדבר, וגם נרכוב בנחת

העיקר שהשבוע לא נקרע את ה#&#,

בטח המאמן יבוא רגוע

1/2 מנה ראשונה

אני לא יודע לכתוב מעניין

ולא לגרום לאיש להתעניין,

מה לספר בעל פה ומה על הכתב להעלות

אין, אין על הקבוצה הזאת,

השבוע עוד לא ממש התחיל

והיריעה כבר קצרה מלהכיל,

איך אני מבין את מור

איך אני מבין את אמא של תומר

שכך כתבה, ללא אומר,

“אני מוכרת את המדון האהובות שלי”

כמה זה קשה לה וככה היה בשבילי,

בהתחלה התלבטתי מתי להתחיל לרכוב

האם ביום חמישי או כבר את רביעי “לגנוב”,

האם “להרוויח” עוד רכיבת אחרי- צהריים

או להישאר בעבודה גם בשעות הערביים,

שמתם לב, זה ממש מדהים

כרמי כבר שבועיים את הקול לא מרים,

את המייל השבועי הוא פתח ב “היה מצוין מבחינתי”

בשבילו זו מחמאה גדולה וביטוי מאוד יצירתי, 

זה היה בנובמבר האחרון

כשאיתן (שמואלי) אמר לי – זה יוסיף לך המון, 

חשבתי מה כבר יכול להיות

ברכיבה בפארק, בלי עליות,