חדשות ומאמרים

“The miracle isn’t that I finished, the miracle is that I had the courage to start”
John Bingham


ובכן ,
לא קל לי להתחרות … אני חושבת שאני אוהבת את זה, אבל אני לא אוהבת את האקט הפיזי של לעמוד על קו זינוק.
עשיתי אינספור תחרויות בשנים האחרונות , ריצה , טריאתלון וכמה תחרויות אופניים ובכולם ללא יוצא מהכלל אני מתרגשת .

יש שיקראו לזה דריכות מסוימת , עוררות שמסייעת לתחרות , ובכן , לא משתגעת על זה ,
אבל גם לא נמנעת , עושה מה שצריך .

גם התחרות הזו לא הייתה שונה. קיבלתי הנחיות ומטרה לתחרות ואיתה הלכתי לישון .

ספוילר – לא ניצחתי בתחרות או אפילו בקטגורית גיל, רחוק מכך. זו הייתה תחרות ראשונה שלי, וכנראה לא אחרונה. לפני התחרות, מספר הפעמים שרכבתי 90 ק”מ הינו 3 וכולן ברכיבות שבת. כך שרכיבה רצופה ללא הפסקות של 90 ק”מ היוותה אתגר לא קטן, שלא לדבר על הקצב, בקיצור התרגשות.

מדי פעם, בכל כמה שנים
נולד בי הצורך לכתוב מספר מילים,
על איש, סמל ואולי דמות לחיקוי
שיש בו משום מודל ראוי, 
בשנים האחרונות יצא כבר לכתוב פעמיים
על רוכב שמשקיע רבות בעבודת רגליים,

הרבה זמן התלבטתי אם בכלל להרשם לתחרות הזו. אודה שמאז הפציעה (ביולי הקרוב -שנה) הכוונה הראשונה שלי היא אך ורק להנות ולסיים כל רכיבה בחתיכה שלמה אחת. בתחרות בכלל, ובאליפות ישראל – בה הפלוטון גדול במיוחד והטרוגני מאד – בפרט, דרגת הסיכון גבוהה במיוחד ומכאן החששות.
למרות זאת בחרתי להרשם ולהשתתף .
ההשכמות הולכות ונעשות יותר ויותר קיצוניות, ומחוגי השעון נעים להם דרך קבע בין 04:00 ל 05:00. הכל כבר מוכן מראש וכל שנותר זה לסיים התארגנות אחרונה להעמיס ולצאת לדרך.מגרש החניה במצודת יואב כבר מלא ועשרות רוכבים בבגדים צבעוניים נמצאים בתהליכי התארגנות לקראת הזינוק שמגיע בחטף.

קצת חוויות – איציק ואני, מאותגרי הניקוד המצובר של האיגוד, איציק מחמת מעמדו הרם באיגוד, ואני סתם מתוך הרגל בשנים האחרונות – באנו למרוץ התפוח:
מירוץ טור ראשון בארץ, בן 4 קטעים:
א. קריטריום באגמון החולה (10 ק”מ להקפה) – 6 הקפות סה”כ ביום חמישי אחה”צ
ב. נג”ש של הקפה אחת ביום שישי בבוקר
ג. הקפה של קיבוצי אצבע הגליל ביום שישי אחה”צ 14 ק”מ להקפה, איציק 5 ואני 4
ד. מסלול הרים תלול יותר מנס הרים על גבול הצפון ביום שבת בבוקר.
שנינו מתמקמים בבית הילל עוד ביום חמישי בצהריים, התחרות מאד עצבנית, איציק עם כל הגברברים מגיל 19 עד 59, ואני בפלטון של “נשים וישישים”: כל הבנות מגיל 19 עד 90. היו עוד שלושה “ישישים” שכולם מקיבוצי האיזור, וההקפה של אגמון החולה היא “גבעת המופעים” שלהם.
פלטון של בנות – זה תענוג: סימונים כל הזמן, מאיטות לפני כל פניה, שומרות אחת על השניה. השלמנו את כל מכסת ההקפות, ואז מחמת הבטיחות בפנייה האחרונה, יצאתי ראשון נגד רוח של כ 20 קשר. זה בוודאי לא בשבילי!
כל הפלטון, אשתו, חברים שלו וסתם ארחי פרחי ישבו עלי עד שיצאה נשמתי (כבר בשליש הדרך…) וסיימו כולם לפני.
התחלתי את הטור במינוס של 0.7 שניות !

אליפות מסוג אחר: ג’אגלינג מטורף בין אמהות, זוגיות ו… אליפות הארץ ככה סתם על הדרך

תקציר הפרקים הקודמים:
בראשית היה “מועדון הסוסיתות” היינו חבורת נשים בנות 40 ומשהו וגילינו לדעתי את החלק השווה בספורט!
היינו מתכנסות בחגיגיות בשבתות ללא אימונים בבני ציון, רוכבות קצת (20 ק”מ ואם ממש היה לנו כוח 30 ק”מ עם העליה!), רצות קצת (סיבוב שמגרד את ה 5 ק”מ)
קוראות לזה “אימון לנשמה” וממשיכות בטבעיות לפעילות המרכזית של האימון… בילוי בקפה.

אני סרבנית תחרויות ידועה
אחרי שנתיים כטריאתלטית פעילה
כשבאמתחתי תחרויות ומירוצים
הגעתי למסקנה הנדרשת שתחרויות מסוכנות
לבריאותי הפיזית והנפשית.
כל תחרות החלה שבועיים לפני בחוסר יכולת לישון בלילות
ואז הגיעו התופעות הפסיכוסומטיות כגון
התקפות אלרגיה שנגמרו בהתקפות אסתמה,
התעלפויות, שפעות, וגם פציעות שאני משייכת אותן
להיסטרית התחרות – 

לתחרות בבארי שהתקיימה היום בבוקר במזג אוויר נאה ובהשתתפות כ-450 רוכבים, שלחה x-team קבוצה מכובדת: יזהר, אלון, אבי, איציק ואילן 2. בקשר לתוצאות: הפודיומטים אבי ואיציק וכן רוכב נוסף, שמחמת צניעות נבצר ממני לנקוב בשמו, זכו במקום שני בקטגוריות הרלוונטיות.

עלי לציין, שאבי ואיציק היו זוכים בקלות במקום הראשון, אם אלו שזכו במקום הראשון לא היו משתתפים. כמו-כן עלי לציין, שאיציק היה זוכה בקלות עוד יותר יתרה במקום הראשון, אילו לא השתתף בערב התחרות בסיור יקבים על כל המשתמע מכך. בנוסף עלי לציין שהרוכב הנוסף שזכה במקום שני, שכאמור איני יכול לנקוב בשמו ושאינו אלון או יזהר, היה יכול גם כן לזכות במקום הראשון, אלמלא נקרע לו הכבל של הדיריילר האחורי מיד בתחילת התחרות (קרי: רכב פלטה 12 סינגל-ספייד כל הדרך).

חלק א’ – המכ”מ שהכזיב

לא בא לי על התחרות בנגבה. פשוט לא בא לי. חורף. קר. גשום. זינוק ב-07:10! ‘פתיחת העונה’ בתחת שלי. מצידי שבוני ואמיליו קלייד יפתחו את העונה בוולס על ראש ציפור לצלילי תזמורת בצורת. מצד שני, ממש ממש לא נעים לי מקר-לי ש’. מאז שאני מרים את הראש וצועק מסוף הפלטון “רוכב משמאל רוכב מימין” (אגב – בלי כלום קשר לשום או להפך), קר-לי ש’ מחזיק ממני ‘זהיר’ וירד ממני לגמרי.

שבת בבוקר, 04:30 השעון מצלצל .
בחוץ גשם , קר ,חושך.
בבית שמיכת פוך חמה, ונעים .

לבקשת המאמן – תחרות פתיחת העונה מהזוית של אוהל מחלקי המים והמעודדים

בוקר קפוא, שמיים שחורים אני מסתכלת על כל המשוגעים שלבושים
בבגדי רכיבה שמתאימים ל 30 מעלות ומצטמררת למרות 5 שכבות של בגדים
הם יודעים למה הם הולכים ויודעים שהולכים להזיע
אנחנו ממוקמים כ 200 מטר מקו הסיום באוהל חלוקת המים
בתפקיד רשמי – מחלקי מים ומעודדים לעת מצוא.