חדשות ומאמרים

כללי

אני חושבת שדואתלון זו אחלה תחרות, בעיקר לרוכבי אופנים כמונו, מכיוון שאין את אלמנט השחיה. מצד שני צריך לקחת בחשבון שפיזית המאמץ כאן הוא קשה יותר מאשר בטריאתלון רגיל.

כל מה שנכתב כאן נכתב עבור חברי הקבוצה, כלומר ההנחה היא שאנחנו מגיעים מרקע משותף, עם בסיס אירובי חזק, נסיון ברכיבה, ומעט ריצות.

הנג”ש

כבר כשיצאתי מהאוטו ביום שישי אחר הצהריים, והרגשתי שנכנסתי לכבשן הבנתי שקל זה לא הולך להיות.

הנג”ש היה מסלול מאתגר מאין כמוהו: הרוחות, הרוחות… ואני הרי יודעת כבר מהאימונים הארוכים שעשינו שעבודה מול הרוח היא השלב שבו אני נשברת – והפעם גליה לא איתי למשוך אותי.

 צלע ראשונה – רוח חזקה, המהירות נמוכה מהצפוי, אבל אני מושכת, מוציאה מעצמי את המקסימום, וממשיכה. לפני מגיעה פתאום אנאיס מהכיוון השני, כולה מרוכזת, יושבת על האירובר כמו מקצוענית אמיתית! ואחריה, גליה, גם היא עם ההבעה המרוכזת, מייצרת סל”ד מדהים. איזה כיף לראות פרצופים מוכרים!  לקראת הסיבוב מגיעה למיכלי – שתינו עובדות קשה, קשה לדבר, זורקת מילת עידוד וקדימה.

4:30 בבוקר היא שעה אכזרית. צלצול השעון המעורר תופס אותך בדיוק בשלב בו השינה היא העמוקה ביותר. לא פלא שגנבים בוחרים שעה זו לחדור לביתם של אנשים, שנוטים תמיד לספר שהגנב “הרדים אותם עם חומר כל-שהוא”. איזה שטויות, אנחנו פשוט ישנים טוב בשעות הללו.

4:30 בבוקר, זחילה מתוך המיטה בניסיון נואל שלא להעיר גם את זוגתי. זו מיד פקחה עין תורנית ותוך מס’ דקות  הייתה  מוכנה ומזומנה כדבר שבשגרה. ככה זה כשאתה גר בבית בו בשבת מתעוררים הכי מוקדם. בין אם לענייני אופניים או לתחרויות טניס ברחבי הארץ. השותפות המושלמת הזו, והתמיכה ללא סייג, היא אחד מהמפתחות החשובים לכל הצלחה  ובכל דבר. תאמינו לי יש לי כבר ניסיון עם קבלות בתחום.

הכול היה מוכן כבר מאתמול. רק את ההתרגשות לא הצלחתי להסתיר. בטח שלא ממערכת השרירים הבלתי רצונית שבגופי. בקורי התכופים בשירותים העידו על כך. “לעזאזל” אמרתי לעצמי. “רק זה מה שחסר לי” ותחבתי עוד גליל נייר טואלט לתיק.

הבוקר לא הגעתי לאימון. בקרתי בבית הכנסת בעליה לתורה של קרוב משפחה שחגג את בר המצווה. התבוננתי סביבי על המתפללים, וחשבתי לעצמי איזה כיף יכול היה להיות אם כל אחד היה חי באמונתו מבלי לכוף דעתו על האחר?! חשבתי גם כמה מהאנשים יכולים היו להצטרף למעגל כמו שלנו ודומים לו אם גם יום נוסף בשבוע היה יום חופשי? וחשבתי גם על….

נס ציונה-

היה כיף. הייתה זו לי תחרות ראשונה. האמת היא שהשתתפתי לפני שנים בקריטריום, בזמן שאלו התקיימו בגני התערוכה. החלטה של רגע… ונרשמתי. אמרתי לעצמי שלמרות שאסיים באופן ודאי אחרון לפחות יהיה זה אימון איכותי. התגברתי על כל רגשי הנחיתות שלי והתייצבתי לזינוק.

בבית קראתי את “מאמרו” הקצר -המצוין- והתמציתי של אסף {בני) ויישמתי את כל ההוראות. יצאתי לרכיבה יום לפני, הקפדתי לאכול נכון, ואפילו טריינר לחימום הבאתי.

שלום לחבריי הקומונה,

אני מתנצל שחיכיתי לנס ציונה ושלא תרמתי משהו במרוצים הקודמים.