חדשות ומאמרים

למחנה יצאנו, חברים מצאנו
וגם אל החרמון בחדווה רכבנו,
רוב הזמן צחקנו, אלכוהול גמענו
ובשבת אפילו קצת הזענו, 

בהתחלה התלבטתי מתי להתחיל לרכוב

האם ביום חמישי או כבר את רביעי “לגנוב”,

האם “להרוויח” עוד רכיבת אחרי- צהריים

או להישאר בעבודה גם בשעות הערביים,

אז זהו. נגמר. רציתי דווקא להגיד כמה מילים בסיום, אבל בחדר האוכל לא התאים כ”כ. אח”כ נכנסו אנשים אחרים וזה היה בלתי אפשרי. אז אני אכתוב ומה שיצא, יצא.

בעצם הכול תיקתק כמו שעון שוויצרי. הארגון היה למופת. כרמי ואדוה דאגו לכל, עד הפרט האחרון. גם הרעיון להזמין את הנרי אוחיון, איש מקסים ומרתק, היה גיוון מענין ל”צעירים שכמונו” בתחום האופניים. הדלקת הנרות, הגיטרה של ורד, ועוגת הגבינה תוצרת בית, שטיפת האופניים והבריכה, תרמו גם הם לחימום האוירה.

הרכיבות עצמן לא היו קלות. מזג האויר ביומיים הראשונים לא הקל איתנו. הרוחות העזות נושאות האבק, הקור החודר מבעד לשכבות הבגדים , כל אלו רק העצימו את הקושי. אבל זו חויה שנזכור, בדיוק כפי שזוכרים את הגשם במחנה האימון בגבולות.