כתבות
היום היא ניצחה את הפחד
היום היא ניצחה את הפחד
היא ראתה אותם חולפים מולה
והיה עלייה לחבור אליהם
כל הדרך למטהמבצע עבדה
נפתח בפרטים טכניים:
230 ק”מ. (כ-60 ק”מ מתוכם כביש).
כ-2500 מ גובה מצטבר
18 רוכבים (שכל המילים הנרדפות ל”משוגעים” והסופרלטיבים הנלווים כבר מוצו לגביהם)
14-20 שעות רכיבה
0 – נושרים
1 – מסע אפיק הארוך ביותר שבוצע עד כה בארץ ביום אחדחצי מנה ראשונה
1/2 מנה ראשונה
אני לא יודע לכתוב מעניין
ולא לגרום לאיש להתעניין,
לגעת בשמיים
לגעת בשמיים
בשישי האחרון הגיע לסיומו המסע שלי לקראת חצי הישראמן באילת. דרך ארוכה, מייגעת, עם טוויסטים בלתי צפויים בעלילה.
זה מתחיל כשהלב קופץ מהתרגשות
לרכוב בלי אופניים (=לרוץ)
לרכוב בלי אופניים (= לרוץ)
* גירסא מעודכנת – עם תשובות לשאלות נוספות שקיבלתי בעקבות פרסום המאמר.
טוב, זה לא סוד שאני אוהבת לרוץ, כולכם ראיתם את זה. למעשה, השחרור החביב עלי אחרי כל הלחץ והטראומה של מירוץ אופנים הוא… ריצה.
ספרים – הקלאסיקות
ספרי טריאתלון
סיכום במילה אחת: מושלם
סיכום בחמש מילים: מושלם לרוכבי אופנים שמשלבים טריאתלון
זן במינוס שתים עשרה מעלות
זן במינוס שתים עשרה מעלות – חויות מריצה בשלג
אז עזבתי את ניו יורק
ועכשיו אני בקונטיקט – קפואה
נטחנת כל היום בישיבות הנהלה (כל הרעיון ב-offsite הוא לקחת כמה אנשים, לכלוא אותם ביחד בבית אחד, ולתת להם לעבוד עד צאת נשמתם, ללא הפסקה)ידעתי שבשביל לשרוד את היום הזה, אני צריכה לצבור הרבה אנרגיות,
וזו הסיבה שהחלטתי לא לתת לשום דבר לעמוד ביני לבין ריצה טובה ומשחררת.מינוס 12 מעלות, ואני בחוץ, למה שהפכה להיות אחת הריצות המדהימות בחיי…
קר בחוץ, חם בלב – ריצה באיסט ריבר
קר בחוץ, חם בלב – ריצה באיסט ריבר
ש כל מיני סוגים של ריצות: ריצות ארוכות, וריצות החלפה, אימוני אינטרוולים, ומשחקי פארטלק, אבל הריצות החביבות עלי ביותר הן אלה שלא מופיעות באף ספר, ובאף תכנית אימונים: ריצות נשמה.
ריצות שלא מסתכלים על דופק, ולא מסתכלים על מהירות, הרגליים עושות את שלהן, על מצב אוטומט, והראש מתרוקן, הלחצים מתפוגגים להם, והנשמה מתרחבת ומתנקה. חוויה זנית.
נסיעות עסקים בשבילי הן תמיד קשות במיוחד. הצירוף של הגעגועים לבני ולילדים, ולשגרה האהובה שלי, ביחד עם הצורך להיות בריכוז מקסימלי ואפילו קצת על המשמר לאורך כל היום וגם בערב (עם היין והבירה מתי שההחלטות האמיתיות מתקבלות), קשה לי במיוחד.
והיום בבוקר, הרגשתי שעם כל הקור (מינוס שמונה מעלות), הראש דורש את שלו. התלבשתי היטב ויצאתי לריצה באיסט ריבר. ריצה בחו”ל בשבילי היא תמיד חוויה מיוחדת. לא סתם ריצת נשמה, ריצה תיירותית. וכמו תיירת אמיתית (או כמו אמא ששולחת הביתה בכל ערב מכתבים מלווים בתמונות לילדים) צילמתי לאורך הריצה, והנה מה שיצא.
תמונות ורשמים מפסטיבל E1
אחרי שבועות של הכנות, אי ודאות, ספקות, שאלות, וקדימונים רבים מצד המפיק/הבמאי, עלה לאוויר בסוף שבוע שעבר, ולמשך שלושה ימים בלבד, פסטיבל 1E.
השטיח האדום נפרס, כולם היו שם, הבזקי צלמי הפאפארצ’י, צרחות המעריצים והמעריצות, הסקרנים הרבים, וכמובן המוני חברי קיבוץ גבולות…. כוווווווווווולם היו שם, גם הזבובים.
חצי מרתון בית שאן – המדריך לרוכבי כביש
הקדמה
קטונתי מלתת טיפים לחצי מרתון. יש רצים רבים ומנוסים ממני למרחקים האלו (עד היום רצתי בסה”כ 5 חצאי מרתון – אחד מהם כחלק מהחצי איש ברזל). ולכן גם לא ידעתי מה אני יכולה לכתוב ולהוסיף כשהתבקשתי לתת טיפים.
בסופו של דבר החלטתי לתקוף את זה מכיוון שונה: מהכיוון שלנו כרוכבי כביש, עם הדרפטינג, ועם תחומי הדופק שאנחנו רגילים אליהם (תגידו לרץ E1 או E2 והוא לא יבין על מה אתם מדברים ;-)). אז הנה מה שיצא…
חצי מרתון בית שאן – המדריך לרוכבי כביש
הקדמה
קטונתי מלתת טיפים לחצי מרתון. יש רצים רבים ומנוסים ממני למרחקים האלו (עד היום רצתי בסה”כ 5 חצאי מרתון – אחד מהם כחלק מהחצי איש ברזל). ולכן גם לא ידעתי מה אני יכולה לכתוב ולהוסיף כשהתבקשתי לתת טיפים.
בסופו של דבר החלטתי לתקוף את זה מכיוון שונה: מהכיוון שלנו כרוכבי כביש, עם הדרפטינג, ועם תחומי הדופק שאנחנו רגילים אליהם (תגידו לרץ E1 או E2 והוא לא יבין על מה אתם מדברים ;-)). אז הנה מה שיצא…
